T-S 16.21

תיאור

מסמך משפטי. הסכם שותפות. תיארוך: 1140. השותפים (אבו אל-ברכאת ואבו אל-פרג') מתחלקים בהפסדים בחלקים שווים, אך מעניקים לשותף הפעיל (אבו אל-פרג') שלושה עשר חלקים מתוך עשרים וארבעה מן הרווחים. למעשה, המסמך מציין כי שני חלקים מעשרים וארבעה מן הרווח מוקצים לאבו אל-פרג' — הסכום שבו עולה חלקו על זה של אבו אל-ברכאת — כ"שכר [טרחתו ועמלו]". על פי הרמב"ם, חלקו של השותף הפעיל ברווחים חייב להיות שווה לפחות לחלקו בהפסדים או גדול ממנו. הדבר מרמז שבמקרה זה רק 1/24 מתוך שלושה עשר העשרים-וארבעיות שהוקצו לאבו אל-פרג' הוא ה"תוספת" המהווה תשלום עבור עבודתו. המסמך מציין במפורש שהרווחים מתחלקים "בשווה" (כל שותף מקבל אחד עשר חלקים מעשרים וארבעה), ו"סכום נוסף" של שני חלקים מעשרים וארבעה יוקצה לאבו אל-פרג'. לאבו אל-פרג' ניתנת הזכות להשתמש בהון השותפות באופן חופשי, כאשר חלק ממנו נחשב להלוואה, ללא כל אחריות מצד אבו אל-ברכאת. אבו אל-ברכאת אף מצהיר כי עדותו של שותפו תהיה נאמנת עליו, אף שעל שני השותפים מוטל לערוך התחשבנות. עותק של הסכם השותפות נכתב עבור רישומיו של כל אחד מן הצדדים. במקרה שהשותפות תופסק על ידי אחד הצדדים לפני תום התקופה הקצובה (שאינה נראית במסמך, ככל הנראה בשל בלאי), השותף שיפסיק את ההסכם יחויב לשלם לשותפו 50 דינר כמתנה גמורה. אם אבו אל-ברכאת יסיים את השותפות בטרם עת, הוא יפסיד את מלוא הסכום שהולווה לכאורה לאבו אל-פרג', שכנראה היווה מחצית מן ההון שהשקיע.

Princeton Geniza Project description: Legal document. Partnership agreement. Dating: 1140. The partners (Abū al-Barakāt and Abū al-Faraj) split losses evenly but grant the active partner (Abū al-Faraj) thirteen twenty-fourths of the profit. In fact, the document specifies two twenty-fourths of the profit allocated to Abū al-Faraj, the amount by which his share exceeded Abū al-Barakāt's, as "remuneration [for his trouble and work]". Per Maimonides, the share of profits allocated to the active partner must be at equal to or greater than the share of losses. This suggests that in this case only 1/24 of the thirteen twenty-fourths of the profit allocated to Abū al-Faraj is the “additional amount” corresponding to payment for his work. The document is explicit that profits are split "evenly" (each partner receives eleven twenty-fourths), and an "additional amount" of two twenty-fourths is to be allocated to Abū al-Faraj. Abū al-Faraj is to have free disposal of the partnership capital, part of which is considered a loan, without any recourse to Abū al-Barakāt. Abū al-Barakāt also declares that his partner’s testimony would be trusted, even though both partners are supposed to perform an accounting. A copy of the partnership agreement is written for each of the parties' records. Should the partnership be terminated by either party before the end of the fixed period (which is not evident in the document, possibly due to deterioration), the terminating partner would be required to pay the other 50 dinars as an outright gift. If Abū al-Barakāt were to terminate the partnership prematurely, he would lose the entire amount putatively loaned to Abū al-Faraj, which was likely half his capital. (Information from Lieberman, "A Partnership Culture," 119-120)