מכתב מקוטע ביהודית-ערבית ובעברית. תיארוך: כנראה סוף המאה ה-11 או המאה ה-12

תיאור

מכתב מקוטע ביהודית-ערבית ובעברית. תיארוך: כנראה סוף המאה ה-11 או המאה ה-12. המכתב קשה למדי וכתוב במשלב גבוה עם ציטוטים ורמיזות מלומדות. גויטיין מעיר: "לעולם איננו יודעים אם הוא מדבר בהלצה או ברצינות." רמזים אחדים להקשר של המכתב מצויים בחלקו התחתון: השולח מהלל את האל על שהחזיר את "אדוננו למושב אבותיו", כנראה בהתייחסו לראש היהודים הנוכחי (שורות 20–21); הוא נוזף בנמענים על שהזניחו להעביר את בקשתו ל"אדוננו", שכן אלמלא כן הפתווא (חוות הדעת ההלכתית) לא הייתה מתעכבת זמן כה רב ("אלא אם היה איזה ליקוי בעולם... שמנע ממני לראות את השחר") (שורות 28–32); והוא מזכיר את "מולאי אלמעולה" (שורה 35). החלק הראשון של הקטע שנשתמר כאן הוא פסקה ארוכה ומסתורית על לילה מלא חרדה ונדודי שינה, שבה כל אירוע של הלילה נקשר לפסוק מקראי. הוא חותם את הפסקה בברכת כוכב השחר, "כפי שאמר אחד ממשוררי הערב: 'עמוד השחר היה החאקאן של חבורת תורכים, קרא לנג'אשי ונעלם'" (כאן עמוד אלצבח ח'אקאן מעשר מן אלתרך נאדי באלנג'אשי פאסתח'פי). בסוף הקטע שנשתמר כאן הוא אומר: "אל תוכיחו אותי על שציטטתי שירה ערבית לאחר שציטטתי תורה...". הוא משווה את היצירות הגדולות (את'אר) של השירה הערבית ל"אילן גדול" שבפסחים קי"ב ע"א (רבי עקיבא: "אם תרצה ליחנק, היתלה באילן גדול"; לפי שטיינזלץ, פירוש המשל הוא שאם ברצונו של אדם שיקבלו את דבריו, יתלה את דבריו באדם גדול). הערה: שבע השורות האחרונות של התעתיק שלמטה אינן משתמרות עוד, או לפחות אינן מופיעות בתצלום הדיגיטלי.