Bodl. MS heb. c 50/26

תיאור

מכתב מקוטע בערבית-יהודית ובעברית. תיארוך: ככל הנראה סוף המאה ה-11 או המאה ה-12. המכתב קשה למדי וכתוב במשלב גבוה, עתיר ציטוטים ורמיזות מלומדות. גויטיין מעיר: "לעולם איננו יודעים אם הוא מדבר בהיתול או ברצינות". כמה רמזים להקשר המכתב מצויים בחלקו התחתון: השולח מהלל את האל על שהשיב את "אדוננו אל כס אבותיו", ככל הנראה בהתייחס לראש היהודים המכהן (שורות 20–21); הוא מוכיח את הנמענים על שהזניחו להעביר את בקשתו אל "אדוננו", שכן אלמלא כן לא הייתה הפתווא מתעכבת זמן כה רב ("אלא אם כן היה איזה ליקוי בעולם... שמנע ממני לראות את שחר היום") (שורות 28–32); והוא מזכיר את "מולאי אלמעולה" (שורה 35). חלקו הראשון של הקטע השמור כאן הוא קטע ארוך וסתום על לילה רווי חרדה ונדודי שינה, כשכל אירוע ואירוע מאירועי הלילה משויך לפסוק מקראי. הוא חותם קטע זה בברכת כוכב השחר "כפי שאמר אחד המשוררים הערבים: 'עמוד השחר היה הח'אקאן של חבורת תורכים, קרא לנגוס ונעלם'" (كان عمود الصبح خاقان معشر من الترك نادى بالنجاشي فاستخفى). בסוף הקטע השמור כאן הוא אומר: "אל תוכיחו אותי על שציטטתי שירה ערבית לאחר שציטטתי את התורה...". הוא משווה את היצירות הגדולות (אַתַ'אר) של השירה הערבית ל"אילן גדול" שבפסחים קי"ב ע"א (רבי עקיבא: "אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול"; שטיינזלץ: משמעות הפתגם היא שאם אדם רוצה שאחרים יקבלו את דבריו, עליו לייחס את אמירתו לאדם גדול). יש לציין כי שבע השורות האחרונות של התעתיק שלהלן אינן שמורות עוד, או לפחות אינן מופיעות בתצלום הדיגיטלי.

Princeton Geniza Project description: Fragmentary letter in Judaeo-Arabic and Hebrew. Dating: probably late 11th or 12th century. The letter is quite difficult and written in an elevated register with learned quotations and allusions. Goitein comments, "We never know whether he is speaking in jest or in earnest." Some clues about the context of the letter are found toward the bottom: the sender praises God for returning "our master to the seat of his fathers," apparently referring to the current Head of the Jews (ll. 20–21); he rebukes the addressees for neglecting to convey his request to "our master," because otherwise the fatwā would not have been delayed so long ("unless there was some eclipse in the world... preventing me from seeing the dawn") (ll. 28–32); and he refers to "mawlāy al-meʿuelle" (l. 35). The first part of the fragment preserved here is a long, cryptic passage about a night filled with anxiety and insomnia, with each event of the night attached to a biblical verse. He concludes this passage by greeting the morning star "as one of the Arab poets said, 'The morning star was the khāqān of a band of Turks, it called out to the Negus and vanished'" (كان عمود الصبح خاقان معشر من الترك نادى بالنجاشي فاستخفى). At the end of the fragment preserved here, he says, "Do not rebuke me for quoting Arabic poetry after quoting the Torah. . . ." He compares the great works (athār) of Arabic poetry to the "tall tree" (אילן גדול) of Pesaḥim 112a (Rabbi Akiva: "If you wish to strangle yourself, hang yourself on a tall tree"; Steinsaltz: "this proverb means that if one wants others to accept what he has to say, he should attribute his statement to a great man"). NB: the last seven lines of the transcription below are no longer preserved, or at least they do not appear on the digitized image. ASE