מכתב בכתב ידו של ח'לף בן יצחק בן בונדאר, אך ייתכן שנכתב בשם אדם אחר, אולי מעדן

תיאור

מכתב בכתב ידו של ח'לף בן יצחק בן בונדאר, אך ייתכן שנכתב בשם אדם אחר, אולי מעדן, אל זין בן יוסף לבדי (המוכר מ-India Book I, 34b, המתוארך לשנת 1124), כנראה בפוסטאט. ביהודית-ערבית. תיארוך: כנראה בסביבות 1124 בהפרש של שנים מספר; מכל מקום לאחר 1117 בקירוב, השנה שבה מקובל להניח שיוסף לבדי נפטר. אף שהכתובת ממוענת ל'בני זין', המכתב עצמו פונה למעשה לאישה, 'אחותי'. זהו מכתב יוצא דופן ומרתק: השולח ובני משפחתו נתונים ככל הנראה במעצר בית והם כותבים כדי להאיץ באחות לעשות כל שביכולתה כדי להביא לשחרורם. "אנו במצב שלא ניתן [לתאר]... לילה ויום, ואנו בוכים... פלוני אינו מת לפניו מרעב(?)... לילה ויום, ואינם מניחים לאיש לצאת מן הדלת... או אדם בעל השפעה (צאחב ג'אה)... הו אחותי... עשי כמיטב יכולתך... אולי לכי אל מחותניך (הלבדים בעלי ההשפעה?) והשיגי לנו רסקריפט (תוקיע) לשחרורנו מ'אלמאמון' (אולי מונח למעצר בית?), ופדי אותנו מן השבי... אני רואה אותם גוועים... והודיעיני על המצב... כל הילדים דורשים בשלום. דרישת שלום לדאוד ולאשתו ולכל הנמצאים עמם. הו אחותי, בשם האל, אל תזניחי אותנו. היי דבקה בדבר והתאמצי (תשתהדי = תג'תהדי) למעני. יהיה אשר תעשי, פדי אותנו מן השבי. [אנו] מתים, לא ראינו דבר למכור או לקנות...".