מכתב מתוך "ספר הודו" (IB II, 67) שנשלח מאת מצמון בן דוד (בשמו העברי שמריה) אל אדם המכונה בתאריו: אלמֻוַפַּק, אַמין (אלדַולה) ואלסַעיד. נכתב בעדן בשנת 1202. מצמון מדווח על רציחתו של אלמַלִכּ אלמֻעִזּ, שטען להיות ח'ליף, ועל עלייתו של אלמַלִכּ אלנַאצִר אַיּוּב לכהונת הח'ליף החדש. הוא מזכיר את חגיגת חג השבועות (הפֶּנְטֶקוֹסְט / שבועות) "כדבעי" — קביעה שלא הייתה נחוצה בנסיבות רגילות, ולכן עשויה לרמז על תקופת המרה זמנית מן היהדות תחת השלטון הקודם. עם עלייתו של הח'ליף החדש שילמו היהודים את מס הגולגולת (הג'זיה), ובכך נראה שהוחזרו למעמדם כיהודים ונפטרו מן העונש הצפוי לכל מי שהמיר את דתו מן האסלאם. בשוליים הימניים (בכתב יד אחר) מופיעות התייחסויות לישועה שבאה ליהודים בדמות השליט החדש — הקלה שהגיעה תחילה ליושבי ההרים ורק לאחר מכן לעדן. המכתב מזכיר גם את הצרות של הנמען סביב משלוח של פלפל. הנמען מכונה בתאריו אלמֻוַפַּק ("המצליח"), אלאַמין (אלדַולה) ("נאמן [המדינה]") ואלסַעיד ("בר-המזל"). ייתכן שהיה בעל מעמד רם, כגון נציג יהודי של הסוחרים. (המידע מבוסס על גויטיין ופרידמן, סוחרי הודו, עמ' 513–514.) בצד הרֶקְטוֹ מופיע לוח שנה לשנים 1207–1212 לספירה בכתב יד שונה.
תרגום לעברית
בשם רחמן
פונה אל הוד מעלתו הרם, הנשגב, השיח' הנכבד, האדון, [שוליים ליד שורה זו: העבד מצ'מון בן דוד נ"ע]
המיטיב, החסדן, המוצלח, בר-הסעד, הנאמן —
יאריך אלוהים את כבודו ויחדש את מזלו, ויביאהו מן
הזמן אל תכלית תקוותו וחפצו, וימגר בהשפלה את אויביו,
וייחד אותו בשפע שלום שלם ובנועם ברכה זכה
ופגישה. ומבקש מאלוהים ישתבח שיקל במהרה
את הפגישה עמו במיטב הנסיבות ובתכלית התקוות,
בכוחו ובעצמתו, אנשאללה תעאלי. ומודיע על הגעת
מכתבו היקר, ובו הוא מזכיר את שאירע לו
מן הטרחה בעניין הפלפל שהיה עמו. ואלוהים תעאלי יודע
שכוונתי בכך לא הייתה אלא להועיל לו.
אלוהים תעאלי יסייע לו ויצליח את מטרותיו. אמן אמן.
ומן הדברים שמעדכן בהם הממלוך (=העבד) את מעלתו: שהחיילים
הרגו את אלמלך אלמעז, אשר טען שהוא הכליף,
וקם במקומו אלמלך אלנאצר איוב בן הסולטן
סיף אלאסלאם, והאתאבק שלו הוא הסולטן סיף אלדין סנקר.
וכשהתייצב שלטונו, הגישו לו הממלוכים (=עבדיך) את עניינם,
והנחה אותם לפעול בצדק. והצהירו הממלוכים
בגלוי על היאחזותם בדת (היהדות), ולבשנו את סימן ההיכר (עלאמה),
ושילמנו את הג'זיה (=מס הגולגולת). וכל זה היה בחודש
סיון, יום אחד לפני //ערב\\ עצרת. וחגגנו
כראוי, שמחים וטובי לב. ותקמו
עלינו קבוצות שונאים, אך לא עשו דבר, בחסדי אלוהים
תעלי. וכל שאירע לנו הוא בברכת
המולא (=אדוננו) הרייס משה זצ"ל, ובברכת המולא
החסיד רבינו יצחק, ובברכתו. אלוהים תעאלי
יגמלהו על מידותיו טובה. והגיע מכתבו
היקר, ובו הוא מורה לממלוך על עניינים אחדים,
והממלוך כבר קיווה בפניו שיבצעם.
ואין הממלוך מסופק שהוא — יצמית אלוהים את כבודו —
אוהב חומל. אלוהים תעאלי יסייע [לעמוד]
במילוי חובת זכותו, אנשאללה תעאלי.
והממלוך מחדש את סמיכתו עליו בהש[וואת]
שני הפריטים ששלח הממלוך עמו,
ותואיל לצוות להעתיק להם עותק שלישי
ושיהיה בכתב יפה ובנייר משובח, וצווה להעתיק
עבורי את כתבי הרפואה שחיבר אדוני הרייס (הראש)
שוליים
ואם יזדמנו לך עותקים משובחים ממה שאתה יודע שהוא
מועיל — אנא קנה אותם ושלחם אליי, יאריך אלוהים את הודך, וזאת בחסדך
לא אחסר אותך לעולם ולא אתרוקן ממך לעולם
בכתב יד אחר
הנוכח בכתיבת המכתב, הממלוך (העבד) מצמון
בן יעקב רי"ת, מייחד לכבוד אדוני
את מיטב שלומות המושלם, והשבח ל[...] האל
שסוף הדבר היה לטובה, אז ייהנו ישראל
כולם מן הישועה הפתאומית, ולא היינו ראויים לכך
אלא שהקב"ה עשה מה שהוא ראוי לו למען
שמו הגדול, והביא רווח לישראל היושבים
בכל ארצות תימן. רווחת אנשי ההרים הייתה
לפנינו במעט, עד שהגיע אלינו הסולטן
והושלמה הרווחה בעזרת הבורא ובהצלחת
אדוני. יודו ליי' חסדו. כבוד אדוני מיוחד
במיטב השלומות, ומי שחסותו חופפת עליו מיוחד
במיטב השלומות, וכל הנלוים עליו והסרים
אל משמעתו מכפלים באלף אלפי שלום
נכתב יז בתמוז אתקי"ג לשטרות
ישע קרוב
הממלוך מצמון בן דויד רי"ת
נכתבו שני עותקים ונשלחו בדרך אלחג'אז
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein and Mordechai Akiva Friedman, India Book 2: Madmun, nagid of Yemen, and the India trade: Cairo Geniza documents (in Hebrew) (Jerusalem: Ben-Zvi Institute, 2010)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.