ספר הודו ב', 45a. מכתב בכתב ידו של יוסף בן אברהם בן בונדאר, ככל הנראה מעדן, אל סלימאן בנו של אבו זכרי הכהן, בפוסטאט. תיארוך: בערך 1152. לפי גויטיין ופרידמן, יוסף בן אברהם כותב הכחשה נרגשת ורבת רגש לטענות שהועלו נגדו, ולפיהן מעל בסחורה שהושארה במחסן. הוא מתחנן בפני נמענו, שהאשים אותו בבגידה ובמעילה, להאמין לו שאמנם מצא את החבילה הנדונה בתוך המכולה שלו, אך אין לו מושג כיצד הגיעה לשם. בכל מקרה, מעולם לא פתח אותה ולא הפיק ממנה כל תועלת ("לא בעולם הזה ולא בעולם הבא"). הוא מעלה את הסברה שהאשמות הנמען נובעות מחשד שיוסף נושא לו טינה — טינה שלפי שורת הדין היה אכן ראוי שיחוש כלפיו, אך הוא איננו חש בה. הכותב היה שרוי באותה עת בעת צרה ובמצב כלכלי קשה. ניתן רק לשער האם הצרה והטינה שאליהן הוא רומז קשורות לכישלון עסקי כלשהו או לעניין אחר.
תרגום לעברית
ראש ה[א]רגז [היה מונח חבילה, ועליה פתק]
בכתב ידי, ובו כתוב: "מצאתי את החבילה הזאת, איני יודע מי
הפקידהּ אצלי; תישאר עד //ש\\יגיע תובעהּ." לכן
ידעה הקהילה שהיא שייכת להוד מעלתו. ואני נשבע במי שברא אותי
וברא אותך, ובמי שגזר את שלומי בים וביבשה, אשר
נסעתי בהם והגעתי בשלום — לא הודיעו לי ולא
ידעתי שהיא של הוד מעלתו. ואין ספק שאדוני הניחהּ ב
מחסן, כמנהגו, שהרי המחסן היה
תחת שליטתו, ואיש לא מנע ממנו גישה אליו. ואין ספק שהעבד
הטיל את החבילה לתוך הארגז, ולעבדו אין ידיעה בכך.
והוד מעלתו לא הזכירהּ בין הדברים שהזכיר, ולעבדו לא היה כל ידע
שהיא שלו. וכאשר נסע הוד מעלתו לברוץ, חיפשתי ב
ארגז ומצאתי את החבילה, ונשארתי תוהה למי היא. לכן
כתבתי פתק והשארתיו בתוכה. עבדו נסע, ולא
— נשבע אני באלוהים! — פתחתי את החבילה ולא ראיתי מה בתוכה, שכן היתה
קשורה בחוט — אלא אם כן חטף אותה עבדו
כאשר ⟦ה⟧ //ב\\אה עליו הצרה שבאה. אל
יטיל אלוהים בו ברכה ואל יאריך ימיו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
הוד מעלתו אמר את הדברים הללו //רק\\ משום שאין ספק שאני
ירדתי בעיניו בגלל מה שאירע לו, ועבדו — חלילה
להוד מעלתו מכך! — אינני סבור שדבר זה נמצא אצלו, ואף לא
במחשבתו הפנימית. בני אדם נבחנים לעתים, אדוני, במחלה ובצרעת
ובכיוצא באלה, ואין דרך לחמוק ממה שגזר אלוהים,
ואין מה לעשות, אדוני, בכוונות. הנסתרות לי' אלהינו והנגלות וג'.
ואי אפשר, אדוני, שהאדם ישבח את עצמו,
שלא כזרים המטיילים למצרים ואחרים, היודעים
הכול. ואשר לחבילת הבגדים — לקח אותה המנוח השיח'
מחרוז במחיר מופחת ממי שגבה את דמיהּ מבניי.
וכמו כן הגיע אליי מכתבו הנכבד ומכתבים לבניי,
ובהם דברים קשים מהוד מעלתו. אך אדוני נקי מאשמה,
שכן לא היה עבדו כותב את המכתב הזה אלמלא לא נותרה
בליבו ע[ליו] כל טינה שהיא. והוא בחל [פטור] ובמלוא
משמעות הפטור, //בעולם הזה ובעולם הבא\\, בלב טהור. וכן כאשר תכתוב תשובה לעבד[ך],
תראה אותו כמחול לו בעולם הזה ובעולם הבא, שכן הטעות אינה אלא בבני
אדם. ובאלוהים, אדוני האדון, נעצב [עבדך] מאוד
ממיעוט מכתביך ו[...]
שוליים ימניים של צד א
נכתב ביום האחרון של רג'ב,
שנת ארבעים ושבע.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein and Mordechai Akiva Friedman, India Book 2: Madmun, nagid of Yemen, and the India trade: Cairo Geniza documents (in Hebrew) (Jerusalem: Ben-Zvi Institute, 2010)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.