T-S 10J12.24

תיאור

מכתב שכתב רופא, ככל הנראה בשם אבו אלבקא, ממקום כלשהו מחוץ לבירה אל חתנו (?) אבו עמראן, שנמצא ככל הנראה בפוסטאט וחלק עמו את מקום המגורים (?). הכותב מתלונן שרופא נוצרי הורס את פרנסתו, וכותב עליו: "הוא מתנהג כמו שרלטן". המכתב נוגע גם בכמה עניינים עסקיים קטנים. הוא נפתח בשני ציטוטים מקראיים (בשורה 2 — משלי ג, כו; בשורה 3 — דברים ז, טו). מרכיבים מעניינים נוספים: הכותב מצר על העדר מכתבים ("האם זה כעס? מדוע האיבה הגדולה הזאת?"). הוא מציע לנמען תירוץ אפשרי באומרו שהוא דואג מאוד בשל מחלת העיניים שלו, ושדאגתו גברה כשהשליח רחמאן בן חידרה חזר ללא חדשות. "מי שנעדר, מדמיין את הגרוע מכול... לו רק הייתה גברת הבית [אשתי] עמך. היא במצב הנורא ביותר, צמה ובוכה יום ולילה." לאחר שהוא מתאר את שרלטנותו של הרופא הנוצרי החדש, הוא מבקש מהנמען לברר אם ראשי הרופאים בפוסטאט יעשו משהו בעניין: "לך אל א-שיח' א-סדיד א-טביב... כדי שיאמר לאדוננו עלם א-דין, שלא יסכים לכך, שכן הוא מתנגד למטרותיהם (של השרלטנים?). אם תשמע משהו מאדוננו עלם א-דין, כתוב לי." נראה שלאחר מכן הוא עובר לעניין תבואה שטרם "שוחררה" (שכבר הוזכר קודם לכן במכתב): "הקאדי ג'לאל א-דין, אחראי הדיואן (צאחב א-דיואן), הגיע וראה את המצב במו עיניו. הסברתי לו את העניין, וגם אלפקיה אלמדרס נפגש עמו בנוגע לכך. הוא רצה לשחרר את התבואה, אך נאלץ לצאת לדרך בפתאומיות. ייתן ה' שהסוף יהיה טוב." אם סולימאן שולחת את ברכותיה ותוכחותיה. הכותב שולח דרישת שלום לסת מסכ ומתעניין על אודות בתה ועל אודות ר' מנחם. לפי גויטיין, הנמען הוא חתנו של הכותב, אם כי גויטיין אינו מסביר מדוע הוא מזהה אותו ככזה ולא כיצד או היכן חלקו ביניהם את מקום המגורים. נראה אפשרי גם שמדובר בבנו ממש של הכותב, במיוחד לאור התיאור של צערה העמוק של אשתו מחמת חששותיהם בנוגע למחלת הנמען.

Princeton Geniza Project description: Letter in which a physician, probably named Abū l-Baqā', writes from somewhere outside of the capital to his son-in-law (?) Abū ʿImrān, probably in Fustat, who shared living quarters with him (?), complaining that a Christian physician is ruining his livelihood, writing: 'he behaves like a charlatan.' The letter also touches on several small business matters. The letter starts with two biblical quotations (line 2, Prov. 3:26, line 3, Dt. 7:15). (Information from Mediterranean Society, III, pp. 164, 462, Goitein's index cards, and CUDL.) Further interesting elements: The writer is upset about the lack of letters ("is this anger? why this great hostility?"). He supplies the addressee with a potential excuse by saying that he is very worried on account of his eye illness, and became still more worried when the messenger Raḥmān b. Ḥaydara returned with no news. "He who is absent imagines the worst. . . . If only the lady of the house [my wife] were with you. She is in the most dreadful state, fasting and weeping day and night. After describing the charlatanry of the new Christian physician, he asks the addressee to find out if the head physicians in Fusṭāṭ will do anything about it: "Go to al-Shaykh al-Sadīd al-Ṭabīb. . . so that he will tell our lord ʿAlam al-Dīn, who will not approve of this, for he is against their (charlatans'?) purposes. If you hear anything from our lord ʿAlam al-Dīn, write to me." Apparently moving on to the matter of grain that has yet to be "released" (already mentioned earlier in the letter), "The judge Jalāl al-Dīn, the fiscal adminstrator (ṣāḥib al-dīwān), has arrived and seen the situation for himself. I have explained this matter to him, and al-Faqīh al-Mudarris has also met with him regarding this. He wished to release the grain, but had to travel suddenly. May God make the end good." Umm Sulaymān sends her regards and rebukes. The writer sends regards to Sitt Misk and inquires about her daughter and about R. Menaḥem. Goitein does not explain why he identifies the addressee as the writer's son-in-law or when/where they would have shared living quarters. It also seems possible that this is his actual son, particularly with the description of his wife's heartsickness on account of what they fear about the addressee's illness. ASE.