מכתב מאת אבו אלחיּ בן אברהם, השוהה באפריקיה (איפריקיא), אל דודו משה בן אבי אלחיּ באלכסנדריה

תיאור

מכתב מאת אבו אלחיּ בן אברהם, השוהה באפריקיה (איפריקיא), אל דודו משה בן אבי אלחיּ באלכסנדריה. כתוב ביהודית-ערבית. תיארוך: אמצע המאה ה-11. מכתב מרגש, שבו מתאר הכותב שני מצורים (על קירואן?) מצד ה"חִגָ'אזים" — הבדואים משבט בני הלאל — ואיומי רדיפה נוספים על היהודים. "ומה שברצוני להודיעך אבי הוא כי לאחר שנפרדנו איש מרעהו לא חדלו צרותינו. הן הוסיפו לבוא זו אחר זו, ולא נעלמו ממך הידיעות על שני המצורים שהטילו עלינו אנשי החִגָ'אז (הבדואים). מצורים אלו הביאונו לידי תשישות רבה והעמידונו על סף מוות... אנשי העיר החרידונו באיום הטבח, וזה היה הדבר הגדול מכל, וכמו שאמר הכתוב 'בבקר תאמר מי יתן ערב' (דברים כח, סז) עמד לפנינו לעיניים. ואולם, האל הרחיקו מעלינו, וכל השבח לאל על כך." אחיו של הנמען חולה מאוד. הוא החל להטיב, אך כעת מצבו הידרדר שוב מחמת "צרות אחלאקו" (משמעות לא ברורה, אך ראו התגית) ומחמת הכאבים. הכותב אינו נראה מצפה שהחולה יאריך ימים ("ישאיר אותכם שניכם יחד לפני שייצא מן העולם הזה"). על פי גויטיין וכרטיסיות המפתח שלו.