מכתב מדודו מצד אמו של אבו אלטייב טוב בן דוד אל האחים אלתסתרי — אבו אלפצ'ל סהל

תיאור

מכתב מדודו מצד אמו של אבו אלטייב טוב בן דוד אל האחים אלתסתרי — אבו אלפצ'ל סהל, אבו יעקוב יוסף ואבו סהל סעיד בני ישראל בן יעקב. המחבר הוא נוסע מאמול שבטבריסתאן, המצהיר שהוא כבן 80. ייתכן שהוא כותב מחלב. אביו, סֻלַיְמָאן, נפטר באמול. הוא יצא לדרך מערבה בהצהירו שגם הוא צפוי למות בדרך ("אשכבה עם אבותיי"), והגיע לבגדאד. שם הפקיד בידי שלמה בן אהרן 150 דירהם מגרביים מכסף איכותי ומוטבע, וזה ערך שתי המחאות (סֻפְתַג'וֹת): האחת על סך 100 דירהם, לפירעון בדמשק אצל שלושת האחים אלתסתרי; והשנייה על סך 50 דירהם, לפירעון אצל סהלויה בן חיים. חבר בדמשק, צדקה בן עמרם אלרחבי, היה אמור לסייע בהעברות. מכאן ואילך התפרקה הנסיעה. הכותב נתקע בתכּריתּ שישה חודשים, ובמהלכם כילה את חמישים הדירהם שהוקצו לצרכי הדרך, ונאלץ לחזור לבגדאד ולהסדיר את העניין מחדש. שלמה בן אהרן צמצם את הסֻפְתַג'ה שנועדה לסהלויה מ-50 ל-30 דירהם, וככל הנראה שילשל לכיסו את ההפרש של 20 הדירהם כעמלה בעד ההוצאות. אחר כך בילה הכותב שנה תמימה בדרכים עד שהגיע לחלב, וכשהגיע לשם היה חסר כול והתפרנס מן הקהילה היהודית המקומית. בחלב שמע ידיעות מטרידות על האחים אלתסתרי ועל דמשק, אך הוא אינו מבהיר מה שמע. המכתב כתוב בעברית נוקשה למדי, בסגנון מקראי, והוא בעיקרו חשבון-נפש חרד באשר לגורל הכסף שהופקד בידיו, בעודו מזמין את אחיינו אבו אלטייב טוב בן דוד כעד שיכול לאשש את גרסתו. הוא נחתם בפנייה אל האחים לדבר עם אבו אלטייב עצמו. ניכר שהוא מבקש להוכיח כי לא התרשל בכספי זולתו, בעוד שמצבו האישי הידרדר עד ייאוש. המסמך מעניין במיוחד מבחינת אופן פעולתן של המחאות הכסף הבין־לאומיות. מעניין גם שהכותב — דובר פרסית ילידי — מאיית סֻפְתַג'ה בצד"י במקום בגימ"ל כבערבית. כתב היד היה בזמנו בידי מזכיר האגודה הגיאוגרפית המצרית, מר מֶנְיֵה; הוא היה עדיין ברשותו כשיצחק בן־צבי ערך את הטקסט בשנת 1938, אך מאז אבדו עקבותיו, וחיפושים אחר צילום שלו בארכיוני מכון בן־צבי לא העלו דבר.