T-S 16.203

תיאור

מסמך משפטי בכתב ידו של הלל בן עלי. רישום בית דין. מתוארך לשנת 1395 למניין השטרות (1083/84 לספירה). המקום: פוסטאט. אבו אל-עלא עולה הלוי בן יוסף אלדמשקי ואבו זכרי יחיא הלוי בן יוסף הלוי חלוקים ביניהם על פרטי שותפות. בצד האחורי של המסמך מתועדת עדותו של עולה, ולפיה היה יחיא אמור לקבל שליש מן הרווחים לאחר ניכוי ההוצאות, בהתאם לדגם הקומנדה (שותפות מסחרית מוסלמית-ים-תיכונית), ואילו יחיא טען שהרווחים היו אמורים להתחלק שווה בשווה, וכי ההוצאות היו אמורות להיגבות מתוך תמורת המכירה. גויטיין מצביע על כך שמלבד כספי השותפות שהופקדו בידי יחיא, מסר עולה גם משלוח של סקמוניה (צמח מרפא) שהיה "בקומיסיון", מה שלדבריו מלמד ש"העסקים בכללם התנהלו במידה רבה על בסיס של אמון הדדי וידידות". מנגד, המחלוקת הנדונה כאן עוסקת בפרטים ספציפיים של השותפות, ובכלל זה מחלוקת בנוגע לשווקים האפשריים שאליהם הוסמך יחיא לנסוע (דמיאט, אלכסנדריה והמגרב); השותפות פורקה לפני נסיעתו של יחיא למגרב. ייתכן שמסמך זה היה טיוטה, לאור המחיקות הרבות שבו, והרווחים הריקים במסמך שימשו לניסיונות קולמוס בערבית שאינם קשורים לתוכנו, ככל הנראה.

Princeton Geniza Project description: Legal draft, in the scribal hand of Hillel b. ʿEli. Court record. Dated: 1395 Seleucid (1083/84 CE). Location: Fustat. Abū al-‘Alā ‘Ūlla ha-Levi b. Joseph al-Dimashqī and Abū Zikrī Yaḥyā ha-Levi b. Joseph ha-Levi dispute the details of a partnership. The verso records ‘Ūlla’s testimony that Yaḥyā would receive one-third of the profits after expenses, following the commenda model, while Yaḥyā argued that profits were to be split evenly, and the expenses were to come out of the proceeds of the sale. Goitein points out that in addition to the partnership funds trusted to Yaḥyā, ‘Ūlla entrusted a consignment of scammony (a medicinal plant) which was “on commission”, suggesting that “business in general was largely conducted on the basis of mutual trust and friendship”. On the other hand, the dispute at hand concerns specific details of the partnership, including a dispute concerning the possible markets to which Yaḥyā was empowered to travel (Damietta, Alexandria, and the Maghreb); the partnership is terminated prior to Yaḥyā’s journey to the Maghreb. This document may have been a draft, given the many strikeouts, and blank space in the document has been used for some earlier Arabic pen trials in a chancery-esque hand which seem to be unrelated. (Information in part from Lieberman, "A Partnership Culture," 146)