בצד ורסו, בהמשך אל הרקטו בין השורות (שימוש משני): מכתב המתאר החרמה (מֻצַאדַרַה) שנערכה כנגד עיר שלמה

תיאור

בצד ורסו, בהמשך אל הרקטו בין השורות (שימוש משני): מכתב המתאר החרמה (מֻצַאדַרַה) שנערכה כנגד עיר שלמה, ובה נפגעו מוסלמים, נוצרים, שומרונים ויהודים, כאשר האחרונים סבלו אף יותר מן האחרים. כל הבגדים והמצרכים — חיטה ויין — שהיו אצורים בבית דודו של הכותב מצד אמו נבזזו; אף חבל הבאר לא נחסך ונלקח אף הוא. השלטון שהורה על ההחרמה מכונה במכתב בשם המקראי "המן הרשע". לפי גויטיין, השולח עצמו נחקר על ידי הרַקַאצִין ששוטטו וחיפשו אחר דודו, אך הוא העמיד פנים שאינו מבני המקום ונמלט. המכתב מזכיר שלושה מכשירי עינויים או שיטות עינוי סתומים: "הכניסו את העַטִי (עטי), את ההנבאזין (הנבאזין) ואת הכַזְם (? כזם) בתוך אפיהם" (של היהודים) בשורה 3 בורסו. בהמשך מסביר השולח שמי שהוחדר לבשרו העַטִי לא ירפא (רקטו, שורות 5–6). משמעות המילה עַטִי אינה ברורה; כזם אף היא סתומה, אך היא נגזרת משורש שעניינו נקיבה, ולעיתים נקיבת האף. המונח הנבאזין/هنبازين מוכר, ככל הנראה, מכתבי המרטירולוגיות הקופטיות (לפי מקורות אחדים הוא נגזר מן היוונית ἑρμητάριον, שמקורה בלטינית armentarium, על שם ארמנטריוס — כינויו של הקיסר גלריוס מקסימיאנוס). המונח מופיע גם במסמך גניזה נוסף. לרקטו — כתובה — ראו רשומה נפרדת.