מכתב מח'לפון ובנדאר בני מצמון, באדן, אל סלימאן בן אבו זכרי כהן, בפסטאט. התאריך: בערך 1150 לסה"נ. שני בניו של מצמון מביעים את תנחומיהם על מות אבו זכרי כהן (שורות 1–27 בצד הפנים) ודנים בעסקיו שלא הסתיימו. סלימאן שלח לכותבים ייפוי כוח לגביית חוב מסוחר יהודי שנמלט מבלי לפרוע אותו (שורות 27–37 בצד הפנים). הכותבים מביעים את אי-שביעות רצונם הנחרצת משלושת העטיפות והצעיף שסלימאן שלח אליהם, שאיכותם בינונית בלבד (שורות 37–51 בצד הפנים). אביהם נהג לשלוח להם פריטים טובים בהרבה (משורה 52 בצד הפנים ועד שורה 1 בשוליים). אביהם עצמו חולה אנושות. אלמנתו וילדיו של מחרוז שלומם טוב, אך בתו של מחרוז נפטרה שנתיים קודם לכן (משורה 2 בשוליים ועד שורה 5 בצד האחורי).
תרגום לעברית
צד א, גוף המכתב
[ל]ה מגן, עוזר, סומך ושו[מר בכל ענייניה. והיה גדול ורב]
יותר ומשמח ביותר את בואם של שני עבדיה בבואם, וגדול ורם בהגעתם. ונשקו
את חותם מכתבה, והודו לאל יתעלה על גודל חסדיו שהעניק לה
ועל שלמות היטבתו וחסדו. ולא תיארה מעלתה כל שהוא מן הגעגוע, אלא ש[אצ]ל
שני עבדיה יש כפליים מכך ואף יותר. ולשני עבדיה על כך עדים רבים.
מעלתה הנשגבת יודעת את אמיתות הדבר. אנו מבקשים מהאל יתברך ויתעלה, יתגדל שבחו ויתקדשו
שמותיו, שיזמן פגישה יקרה של הטבעים הללו בראיית עין —
לחזות בה ולהביט בפניה במצב שישמח את אוהביה ויצער את שונאיה ומקנאיה,
בחסדו — ודי בפעולתו — בנדיבותו וברחמיו, אם ירצה השם. ושני עבדיה עמדו
על קריאת מכתבה היקר, על אשר כלל בעניין פטירת אביה שלחיים —
יקדש האל את נשמתו ויקרר עפרו ויאספהו עם צדיקי ישראל. על כך נאמר
ברוך דיין האמת ושופט בצדק. שמעת[י ותרגז] בטני לקול צללו
אזני על זאת תאבל הארץ ואמלל כל יו[שב בה ...] אוי לה לפרשה זו,
כמה נוראה היא, וצרה זו כמה מבהילה. על כן ראוי לומר: הצור
תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא.
אנו מבקשים מהאל יתעלה שיחזק את לבה בסבלנות ויאמץ את זרועה ויעשנה
יורשת קיימת למי שהלך — זו דרכם של הראשונים והאחרונים. כאשר שתו ראשונים
כך ישתו אחרונים ואין להרהר אחר מדותיו שלהקב"ה כי הוא כוס
מיין לכל קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו. וזהו דין חתום
וחכם מקצי כאס, שאיש לא נעדר מלשתותה. וראוי למעלתה הנשגבת
להשליך זאת מלבה ולהתנחם באלה שהלכו, ולא תיפח נפשה על
אבדנו, ותתנחם בראשונים ובאחרונים. ותקבל את גזרת האל יתעלה בקבלה הכרחית עליה
וכחובה המוטלת עליה, שכן זה דבר שכבר חלף. אשרי אנוש בשם טוב ילך.
והבקשה מהאל יתברך ויתעלה שיאספהו עם צדיקי ישראל, עם ישני חברון,
עם משה ואהרן, וישים חלקו ומנתו וגורלו בגן עדן אמן. ושיסייע לה
בסבלנות ויחסוך ממנה את הרע, ולא יראה לה עוד רעה ולא פגע לעולם,
ויעשה זאת סוף הצרות, ברחמיו, אם ירצה השם. ושני עבדיה עמדו
על מה שפירטת במכתבך היקר בעניין שיגור הוכאלה (ייפוי כוח) על היהודי
הנזכר. ובאל הגדול ובזכות ברית אלהים חיים, אכן חדרה אל לב שני עבדיה
מכך שמחה גדולה שאין למעלה ממנה, על שהואלת בטובך והענקת וכיבדת
את שני עבדיה במילוי צורך שלך. והיינו נכונים ששני עבדיה יעמדו לכבודך
וישתדלו במימוש זכותך ובגביית המגיע לך בשלמות ובאופן הטוב ביותר
שאפשר וכראוי. ושאלנו על היהודי הנזכר את חברינו היהודים המגיעים,
ואמרו שחזר מעידאב אל מצר. מיעוט מזלם של שני עבדיה גרם
לכך, עד שלא ניתן למעלתה לממש צורך אצל עבדיה, לא [...]
אנו מקווים שכבודך תמצא תחליף, אם ירצה השם, וייתן לך אלוהים חלף אבדתך [...]
כבודך הרם הזכיר ששלח שלוש עֲטָפוֹת ורדיד, וכבר [על]
זאת — ייטיב האל בגמולך ויקבל על עצמו לשלם לך שכרך, ואל יחסירנו קיומך, ועל
וראויה למעלה כמותה ולכל מידה נעלה, ותודות לרב חסדי [כבודך]
ולטיפולך בעניין. אל יחסירנו לעולם, אם ירצה השם. כבודך הזכירה —
יאריך אלוהים ימיה — שנצטבר לעבדיה בתמורת החפצים ששלחנו, כולם,
לאחר הוצאות המכס (מס) והמוֹאוּן (הוצאות דרך) וכיוצא בהן, 11 7/8 דינר מצרי. אין מה לומר
על כך, אלא שהעֲטָפוֹת לא היו לפי ההצעה שהציעו
עבדיה, ואף לא התאימו להם, שכן עבדיה לא ביקשו אלא דבר עדין
ויפה יותר מזה. וכמותם רבים אצלנו עם הבאים לכבודך.
אנו מקווים שתמצאי תחליף בחסדך. וביתרת החשבון שהזכירה כבודך הרמה, אם
כבר שלחת אותה — אין מה לומר. ואם עדיין נשארה, נא לשלוח
עבור עבדיה מיתרים מתוצרת מצרים, יפים, צהובים ואדומים, מלאכה משובחת
ויפה, בחסדך. הרי לפני זמן מה שלח לנו אביך המנוח, זכר צדיק לברכה
עליו, תוספת יפה במיוחד. נא הואילי בחסדך לעשות כן, אל יחסירנו אותך.
ואשר לנו — עבדיה — כבר שלחו עבדיה עם השייח'
המכובד, אדוני אבו עלי בן והב החבר, דבר-מה עבור אביך, והוא חתיכה
של לאנס (משי הודי) עדין ואַרְדִּי (כיסוי ראש) של לאנס עדין אף הוא, ולדעתי זוג או שני זוגות של נעליים
מסוג עַתְ'רִי, מעור לא מקורצף (עם שער), כפי שמפורט במכתב עבדיה שם. נא לחפשו.
שוליים
[...] שיסלים אותו לו. אם כבר מסר אותו לו — התודה לאל, זו הייתה הכוונה. ואם לא מסר לו, והגיע וכבר נפטר אביך, והוא עדיין שם — נא לבקש זאת ממנו. ויהי זה דרך תזכורת, בהמשך משלוח מכתביה הנכבדים אל עבדיה, הכוללים את חפציה, שירותיה וענייניה, כדי שנתכבד בהם בשעת ביצועם, אם ירצה השם.
[...] אם יזדמן צורך שיתעורר לה — הרי הם יתכבדו בכך, אם ירצה השם. ועבדה, אבי, שולח לה רוב שלום ומיטב הברכות והפריסות, ואל תשאלי מה חדר ללבו מן היגון והצער ומצוקת החזה והצער על פטירת אביך, קדש האל את נשמתו הרכה. אך אין מנוס ממה שגזר האל יתעלה. ואל תשאלי מה עובר עליו מן...
צד ב, הפוך
מחמת המחלות והכאבים התכופים. אנו מתפללים שהאל ברחמיו יעניק לו בריאות, אם ירצה השם.
אשת הנאח'ד'א (בעל האונייה) המנוח מחרוז וילדיו כולם בקו הבריאות. כולם שולחים למעלתכם
את מיטב ברכות השלום המרובות. ומוסרים דרישת שלום לכל בני המשפחה, קטנים כגדולים, במיטב
איחולי השלום. בתו הצעירה [של מחרוז] נפטרה לפני שנתיים. הלוואי ותזכה מעלתכם
לבריאות ולאריכות ימים. שני עבדיכם מודיעים לכם על כך, ומעלתכם הנעלה נבחרת מאתנו
במיטב ברכות השלום המרובות, וכן שאר בני המשפחה, ישמרם האל, וכל אשר תחת
חסותכם, במיטב ברכות השלום המרובות, ושלום שלום רב ישע קרוב
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein and Mordechai Akiva Friedman, India Book 2: Madmun, nagid of Yemen, and the India trade: Cairo Geniza documents (in Hebrew) (Jerusalem: Ben-Zvi Institute, 2010)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.