מכתב בערבית-יהודית. תיארוך משוער: ראשית המאה הי"ג. שמות הכותב והנמען חסרים. במכתב מוזכרים אנשים רבים: שמחה, יוסף, אבן אלשראבי, עבד אלגפאר בן מכלוף אבן אלחג'אר, עמראן, אלשמוסי, ת'נא, פצ'ל, אלשיך' אלרשיד אבו אלפצ'ל, וסיידנא. עוסק בעניינים קהילתיים שונים. מקטעים נבחרים מן המכתב: "...אלשוק נחו... עלי מא יפות מן מלאחצת מקור מים חיים... ולמא וצל אלממלוך אלתגר אגתמע מע אלמולא אלאגל ר' סמחה ואלמולא ר' יוסף פלו שרח אלממלוך תשוקהם ללמולי למא וסעה כתאב" — כלומר, כאשר הגיע "הממלוך" (הכותב, בלשון ענווה) הסוחר נפגש עם האדון הנכבד ר' שמחה והאדון ר' יוסף, ולו ביקש לתאר את געגועיהם אל האדון לא היה ספר מכיל זאת. בהמשך מוזכר "מרסום סיידנא... אלדי הוא בן אלשראבי מא וגדנאה" — כתב המינוי של אדוננו, של אבן אלשראבי, שלא נמצא, ועל פנייה אל "אלמולא אלעלם" בעניין הקבלות (אלוצולאת), ושנשלחו עם אדם בשם עבד אלגפאר בן מכלוף בן אלחג'אר. עוד נזכר שהכותב נפגש עם השיך' עמראן, ועניין של תשלום חודשי שנגבה מהם, וענייני שכירות הקשורים ל"סאכן" (דייר) שהתגורר בבית באותו חודש, ואזכור של "אלכהן". הכותב מוסיף שהלך אל בית אלשמוסי אך לא מצא אותו אצל הסוחר, ושוחח עם חלק מן ה"מדה(?)". מוזכרת גם עדות הקשורה לאישה ביהודים, וכי דבר לא מנע מן הכותב לשלוח אגרת לצידה של אישה זו, מלבד הקיום (=הקב"ה), והכותב מציין שאין הוא מוצא יום פנוי, אלא ביום חמישי, ורק לאחר יום שבו נכתב מכתב שירות זה, "יסיירה אן שא אללה תעאלי" (ישלחו אם ירצה השם יתברך). בסיום: "אעלמת סיידנא... תקביל איאדיה אלכראם ואכצאץ נפסה באתם סלאם" — הודעתי לאדוננו, נשיקת ידיו הנכבדות ושלום שלם לעצמו ולכל אשר תחת חסותו, ולאדון מיטב השלום. דרישת שלום לר' ברכות "באתם סלאם ואפצל תח[ייה]", ולשיך' ת'נא ובנו השיך' פצ'ל. כן מבקש הכותב: "ואן אגתמע מולאנא באלשיך אלרשיד [אבו] אלפרג' תסלם עליה ען אלממלוך" — אם ייפגש אדוננו עם השיך' אלרשיד [אבו] אלפרג', שימסור לו שלום מאת הכותב. וחותם: "ושלום ישע יקרב". המכתב נכתב ביום שני, כ"ז ב[חודש שלא נשתמר], ומסיים ב"יקבל ידי סיידנא ומשתאג לנצרה פגעלה אללה פי מחל אלסלאם סרמדא ושלום" — נושק את ידי אדוננו ומתגעגע לראותו, ויעשהו האל במקום שלום לעולמים, ושלום.