שאילתה הלכתית, ככל הנראה ממוענת לר' יצחק הספרדי (לפי גויטיין), העוסקת באישה מאומצת שברחה מנישואיה לאחיה החורג וגורשה מביתה בידי אחיה ואחיותיה החורגים. רקע המעשה: אם לשלוש בנות ושני בנים הכניסה לביתה נערה שבויה מתוך תפיסה שגידולה הוא ת'ואב (מצווה). לאחר ארבע או חמש שנים, כשהגיעה לבגרות, ביקש אחד מבני האם המאמצת לשאתה לאישה. כעבור ארבעה (חודשים?), שבה השבויה לשעבר לבית אמה המאמצת והכריזה כי אין בכוונתה להישאר עמו. לעניין התיארוך: גויטיין מתארך את המסמך לתקופת מסעי הצלב, אך יש לעיין בדברי גולדמן ("Arabic-Speaking Jews in Crusader Syria", עמ' 37), המעיר כי "מסמכי גניזה רבים שאינם נושאים תאריך יוחסו לתקופת מסעי הצלב רק משום שהם עוסקים במלחמות, בפדיון שבויים, בפליטים ו/או בטבחים".
תרגום לעברית
צד א
בש
זה מה שאנו שואלים את הוד מעלתו, אדוננו הרב המובהק, אדאם אללה עזהא (יאריך אלוהים את מעלתו)
לפני זמן רב הגיעו לכאן נשים שבויות, ובהן ילדות קטנות.
אישה אחת לקחה אליה ילדה קטנה כדי לגדלה, לשם מעשה מצווה. לאותה אישה היו
שלוש בנות בתולות ושני בנים, בחורים רווקים בוגרים. היא גידלה את הילדה,
וזו נשארה אצלה חמש או ארבע שנים עד שהגיעה לפרקה. אז ביקש את ידה
אחד משני בניה של האישה. הם התייעצו עם הדיין המקומי שצ (שמרו צורו) על היתר הנישואין, והוא אמר:
"מותר." הם ערכו את הנישואין והכניסו עמה כנדוניה מכל אשר חנן אותם אלוהים.
אך לאחר הנישואין לא נשארה עם הבעל יותר מארבעה
חודשים, וחזרה אל בית האישה שבו גדלה.
[...] ואמרה: לא אשאר עם האיש הזה אף שעה
אחת. והזקנים והדיין שצ פנו אליה שוב ושוב, והיא אומרת:
לא אשאר עמו. והפצירו בה והִרבו לשוחח עמה בכל מיני
דברי שכנוע, והיא אמרה: לא אשאר עם האיש הזה, גם אם ישפוך על ראשי הון
עצום. ואז הוציאוה בני האישה מביתם,
[...] ולא הסכימה, אלא ש[...]
[...] סעד [...]
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein, Palestinian Jewry in Early Islamic and Crusader Times (in Hebrew) (Jerusalem: Yad Izhak Ben Zvi Publications, 1980)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.