מסמך משפטי. רישום של שטר שחרור (אבראא). נכתב בכתב ידו של חלפון בן מנשה. מקום: פוסטאט. מתוארך: אדר א' שנת 1426 למניין השטרות. זהו אחד משני העתקים של שטר שחרור הדדי, חתום ומבוצע, בין השותפים אבו אלכרם נדיב בן סעדיה הלוי ואבו אלסרור פרחיה בן בנימין, על שותפותם במסחר למרחקים. שני השותפים נסעו לתימן וסחרו באריגים ובסחורות מוגמרות. השותפים משתמשים בכמה מונחים כדי לתאר את מערכת היחסים השותפותית המורכבת ביניהם: ח'ולטה, שירכה ומצ'ארבה (קומנדה). היו גם משקיעים חיצוניים בשותפות, מה שמרמז שנדיב ופרחיה היו שותפים פעילים משותפים שהעסיקו את ההון החיצוני הזה (וככאלה, יתר השותפים אינם מוזכרים בשטר השחרור). פרטי מערכת היחסים ביניהם נקבעו בהסכם מפורט (כלמנא) שייתכן שהיה בעל פה או בכתב [הערה: המסמך עצמו אומר למעשה "כל מנא" — "כל אחד מאיתנו" — וזו אינה התייחסות להסכם מפורט קודם]; מסמך זה מייצג אך ורק את סיום הקשר המשותף ביניהם. כל צד היה חייב להסדיר את חשבונותיו עם משקיעיו החיצוניים באופן עצמאי, בניגוד למודל התאגידי הנראה במקומות אחרים. (חלק מן המידע מבוסס על ליברמן.) בצד האחורי מופיעה הערת תיוק בכתב ערבי המציינת כי זהו שטר שחרור (אבראא) שנעשה על ידי אלשיח' אבו אלסרור פרח בן בניאם (الشيخ ابو السرور قرح بن بنيام ابرا).
תרגום לעברית
צד א
שהדותא דהות באנפנא אנן חתמי מטה, כך היה: התייצבו לפנינו אלשיך אבו אלכרם מר ור' נדיב הלוי בר מר ור'
סעדיה הלוי נ"ע, ואלשיך אבו אלסרור מר ור' פרחיה בר מר ור' בנימין הזקן נ"ע, ואמרו לנו: הייתה בינינו ח'לטה (שותפות רכוש) ושרכה (שותפות)
ומצ'ארבה (עסקת קומנדה) בממוננו ובממון אחרים, בעת נסיעתנו אל תימן, וכאשר הגיע העת חילקנו את כל [ה]מסמכים שלנו, ולא
נשאר לאיש מאיתנו אצל חברו דבר, לא ממה שהיה שייך לדיבורנו המפורש, ולא ממה שהיה בידינו של אחרים, ולא תביעה ולא דבר
מכל אשר יחול עליו שם ותוקף. פטרנו זה את זה מכל התביעות והדרישות ומשאר החיובים ו
האחריות המוטלים על כל אחד מאיתנו כלפי חברו בכל אשר עבר בינינו מכל סוגי המעאמלאת (עסקות ממון)
השונים, וממה שהיה בידינו לנו ולאחרים, ומכל מה שנשאנו ונתנו יחד, בין בכללות ובין בפרט,
מימות עולם ועד עכשו, בפטור שלם וגמור. ביקשנו להיכתב שטרי פטור בשני עותקים, כדי שיהיה ביד כל אחד מאיתנו
כלפי חברו לזכו ולראיה. לכן העידו עלינו, אני נדיב הלוי ואני פרחיה, וקנו מאיתנו מעכשיו וכתבו וחתמו
עלינו בכל הלשונות המדוקדקות והמשמעויות המחוזקות ובכל לשאני דלזכואתא, ומסרו [את זה לכל אחד מאיתנו], כדי שיהיה ביד כל
אחד מאיתנו כלפי חברו מהיום והלאה חג'ה (ראיה משפטית) [ותיעוד ש]אנו מודים בפניכם בחזקות שבלשונות ההודאה, בשלמות דעתנו
ובחירות רצוננו, ברצון, ללא לחץ ולא כפייה ולא אונס, ללא היסח דעת ולא טעות, ללא מום של מחלה בנו ולא זולת זאת
מכל הדברים הפוסלים את העדות. שכל אחד מאיתנו כבר פטר את חברו מעכשיו מכל שותפותנו בעת נסיעתנו
אל תימן, ובעת חזרתנו למצרים, ומכל מה שהיה בידינו של אחרים, ומכל התביעות והדרישות
ומשאר החיובים והאחריות המוטלים על כל אחד מאיתנו כלפי חברו בכל אשר עבר בינינו מכל סוגי
המעאמלאת (עסקות ממון) השונים, בעת הנסיעה ובעת השהייה, ומשא ומתן ושרכה ומצ'ארבה וח'לטה
וזולת זאת מכל אשר יחול עליו שם ואיזכור, מימות עולם ועד עכשו, בפטור שלם, גמור, מוחלט,
סופי, חותך ומכריע לכל התביעות והדרישות, פטור של קבלה ופרעון מלא, פטור שאין אחריו חזרה
ולא טענה המבטלת אותו ולא פירוש המחלישו, פטור מאיתנו, אני נדיב הלוי ואני פרחיה, בחיינו ומן יורשינו
לאחר פטירתנו, כל אחד מאיתנו לחברו מכל דר ומר, ומכל דין ודברים, ומכל דבר הקרוי ממון, ומכל אונאה
ותרעומת, מדיני אדם ומדיני שמים, ומכל טענה וערערה, מטענת ברי ומטענת שמא,
ומכל תביעה, ומכל אלה וקללה וחרם ונידוי ושבועה ושמותא, סתם ופירוש, ומהנעלת כל בית
דין, בין בדיני ישראל בין בנימוסי אומות העולם, לפי שלא נשאר לאיש מאיתנו אצל חברו לא ברשותו
ולא בשמו ולא בחזקתו זכות מכל הזכויות, ולא דבר משאר הדברים: לא דראהם ולא דינרים,
לא זהב ולא כסף, לא מעובד [ולא] בלתי מעובד, לא משי ולא נחושת ולא בדיל ולא עופרת, ולא סחורה
ולא מסחר ולא שרכה ולא מ[צ'ארבה ...] ולא חרסינה (סין) ולא בד אמדי ולא צבוע ולא עץ ח'לנג' ולא בד בגדאדי,
לא עץ ולא זכוכית ולא בדולח ולא (בד) ארוג צפוף, לא כותנה ולא צמר ולא פשתן, לא ארוג ולא מנופץ, ולא
טווי, ולא ביגוד — לא מן [כלי] הגברים ולא מכלי הנשים, ולא [...] ולא צבוע, ולא מה שנפרש
ולא מה שנשטח, ולא [...] משאר סוגי המצעים והשטיחים, ולא [...] יד, ולא מלוה על פה,
ולא חשבון, ולא יתרת חשבון ולא טעות בחשבון, ולא חוב ולא הלוואה בהקפה, [ולא] מטען, ולא רהיטים, ולא
בד, ולא קרן ולא יתרה, ולא רווח ולא הפסד, ולא המחאה ולא ערבות, ולא שליחות ולא פיקדון לנו,
ולא [...] דינרים שהופקדו אצלנו, ולא פיקדון שהפקיד אצלנו אחר, ולא מה שיחול עליו שם ומשקל,
מדידה או מנין, ולא מה שיחול עליו שם ואיזכור, ולא דבר משאר הדברים שבני אדם מחזיקים ונושאים ונותנים
בהם תחת כל השמים, מן קליל ו[רב וגדול] וקטן, משוה פרוטה ולעילא, לא דין ולא דיין ולא
פיקר ולא הימר ולא משמע ולא מ[ידן ולא מ]זכא ולא תיגר ולא מצו ולא טענה ולא ערערה ולא
שבועה ולא גלגול שבועה ולא שמותא ואפילו חרם סתם, והוא פטור מכל אנפי דשבועות,
והרי הוא בהיתר גמור ובמחילה גמורה בפה ובלב בעולם הזה ולעולם הבא. וכבר מחל כל אחד
לחברו מעכשיו על כל שגגה וכל טעות, כל גזל וכל גניבה וכל הזנחה וכל פשרה שהתרחשה בינינו מימות עולם
ועד עכשיו, מה שידענו עליו ומה שלא ידענו עליו, מה שנחשף לנו ומה שלא נחשף — יהיה אשר יהיה ויגיע
עד אשר יגיע. וכתבנו שטר זה בשני עותקים, כדי שיהיה ביד [כל אחד] מאיתנו כלפי חברו, אריך ושריר וקיים
ומוחזק דיזכי ביה בכל בתי דינין לעלם, לא כטופסי שטרות ולא כדוגמאות של שטרות, אלא כ[מאושר]
וכמתוקן שבמה שרשמו רבותינו ז"ל בשטרי השחרור (אלאבארי). וכל מה שהשיג או ישיג יורשו אחריו מדבר כלשהו מ־
שחרורים אלה, יהיה על כל אחד מאיתנו ועל יורשו אחריו לפצותם ולאמתם ולאמת שחרורים אלה
בידיהם, והחובה [להם] בכל הוצאה והפסד שיוטלו עליהם בזה. וכל כתבי בכל כתב ולשון דיפקון
דלית ביה ממש, ולכל בית דין דיפקון לא ליעבדון דינא מנהון. ובטלנא נמי כל מודעי ות[נאין]
ומודעי דמודעי ומודעי דנפקין מגו מודעי עד סוף כל מודעי דמסירין לנא ודמסרנא על שטר
[שחרור] (אביזאריה) דנן כתיקון חכמים. וקנינא מן מר ור' נדיב הלוי דנן ומן מר ור' פרחיה דנן, כל אחד מהם
לחברו במנא דכשר למקניא ביה על כל מא דכתיב ומפרש לעילא. ושהדותא דא כתבנא
וחתמנא תרי נוסחי ויהבנא לכל חד וחד מנהון דליהוי בידיה לזכו ולראיה. והיה זה בפסטאט
מצרים בעשור האמצעי של אדר ראשון שנת א׳תכ״ו לשטרות, שריר וקיים.
אברהם ברבי שמעיה החבר נבת"וי"א נין שמעיהו גאון נ"ע
יוסף הכהן בר מבורך הכהן נ"ע יפת בר הלל
מנשה החזן בר סעדיה נ"נ
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Phillip Ackerman-Lieberman, "A Partnership Culture: Jewish Economic and Social Life Seen Through the Legal Documents of the Cairo Geniza" (PhD diss., Princeton University, 2007)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.