מכתב מסוחר בהודו אל בן דודו, שהיה גם גיסו, במצרים

תיאור

מכתב מסוחר בהודו אל בן דודו, שהיה גם גיסו, במצרים. הכותב שהה בהודו כפי הנראה זמן מה, ומתלונן על כך שלא שמע מקרוביו במצרים. הוא נוזף בנמען על שלא שלח לו מידע על דודתו אם מפצ'ל, על אמו של הנמען, על אם סעיד או על אפתח'אר, ולא בישר לו מי מת ומי עודנו בחיים. עוד הוא נוזף בו על שלא שלח תנחומים על מות אמו. הכותב כועס גם על מפצ'ל, ככל הנראה בן דוד נוסף, בנה של דודה אחרת שלו, על התנהגותו לאחר שהכותב הפסיד 4,000 מת'קאלים. המכתב ממחיש את המתח שבין אמונת הכותב בלגיטימיות של תביעת בני משפחתו המורחבת על משאביו, מצד אחד, לבין כעסו על התנהלותם הבלתי אחראית, מצד שני. אף שהכותב כועס מאוד על הנמען, הוא בכל זאת מבקש ממנו לשלוח את בנו האמצעי אליו כדי שיישא את בתו של הכותב, השוהה עמו בהודו. הוא רומז שסידור זה מועדף עליו משום שהוא ישמור על נכסי הנדוניה של בתו בתוך משפחת המוצא שלו. בין השורות הוא מבהיר שהוא רוצה את המבוגר מבין הבנים האמצעיים, זה בעל העין ה"בריאה" — כנראה לשון נקייה לעין חולה. בהמשך הוא דן בעסקאות מסחריות שונות, רבות מהן בכלי כתיבה ובבדים ובגדים. מוזכר גם נצר, הנמצא בשיירת חג', ונשלחות דרישות שלום לילדי הנמען; לאבו עמראן ולילדיו; לאבו עמראן וע'ליב; לאבו אלמנא (וברכות על שובו בשלום מאלג'אוה, ככל הנראה כינוי לדרום־מזרח אסיה באופן כללי); ולמנג'א. הקטע מסתיים בקללות שהכותב מטיח בחלבי (אלחלבי) שברח עם הקומאש (בדים) של כולם.