מכתב מאישה בשם מליחה, המתגוררת בביזנטיון (המכונה במקור "רומאניה"/רומניאה), אל אחיה אבו סעיד ושלמה

תיאור

מכתב מאישה בשם מליחה, המתגוררת בביזנטיון (המכונה במקור "רומאניה"/רומניאה), אל אחיה אבו סעיד ושלמה, ככל הנראה במצרים. הכתיבה בעברית. מליחה מתארת את געגועיה העזים אל אחיה ומתלוננת שאף אחד מהם לא טרח לפעול כדי להביא אותה ואת בתה זואי (זואי — זוֹאִי, השם נשמר במקור בכתיב זואי) מביזנטיון אליהם. היא מזכירה גם את געגועיה אל "אדוננו הרביעי" (הרביעי — הרוויעי). מליחה מזכירה לאחיה שמנהג הקהילות הביזנטיות הוא שבני משפחה מטלטלים את עצמם בגופם ובאים באופן אישי כדי להביא חזרה כל קרוב משפחה שנפל בשבי. היא מבטאת את רצונה לשוב אל מולדתה, אך מוסיפה ומספרת: "עיינתי בספר תורה, וזה הראה לי שמזלי רע ושלא אצליח; ולכן לא יכולתי לצאת יחד עם נושאי המכתב." העדות הזו על עיון בספר תורה כדרך גורל היא פרט נדיר ומרתק על נוהגי גילוי עתידות במעגל הבית־הכנסת בקהילות היהודיות של האגן המזרחי של הים התיכון. המכתב, מלבד ערכו האנושי הנוגע, מספק חלון להווי הקהילות היהודיות בביזנטיון של ימי הביניים, ליחסים בין קהילות הפזורה, ולמנהג הפדיון האישי של שבויים על ידי בני משפחתם.