מכתב מאשקלון לבלביס בעניין פדיון שבויה. לפי תיאורו של גויטיין מתיקי "אנשי הים התיכון" הבלתי מפורסמים שלו: נער מוצע כערבון כנגד הלוואה בריבית שנתבקשה לצורך פדיונה של נערה המוחזקת בשבי בידי צלבן בשכם. המכתב חייב היה להיכתב בתקופה שבה אשקלון שבארץ ישראל הייתה בידי הצלבנים (1153–1187), וכאשר פרנקי משכם יכול היה לבקר בה בחופשיות. שלוש נקודות בולטות בסיפור זה: 1. דמי הפדיון עבור אדם בוגר עמדו על שלושים ושלושה ושליש דינרים, כידוע מן הספרות ומתועד בשפע במסמכי הגניזה. עבור נערה יהודייה זו נדרשו הרבה יותר משישים דינרים, שכן שישים נותרו כחוב, כפי שמדווח מכתבנו. אולי הייתה יפה מאוד, ומטעם זה קיווה אחיה להשיג את דמי הפדיון במצרים — כלומר שבחור צעיר יישא אותה לאישה וישלם את הפדיון בתורת מוהר. אפשרויות מעין אלו נזכרות בגניזה. 2. מסירת ילד כערבון על חוב מדווחת מאשקלון עוד מן התקופה הרומית. מקרה דומה, הנוגע לביזנטיון, מדווח באחד ממכתבי הגניזה. אך אין להניח שמדובר במנהג זר ולא־מוסלמי: אישה הפונה אל קהילת פוסטאט מזכירה כדבר שבשגרה שילדיה נמסרו כמשכון לחוב. 3. אנו רואים שיהודים הכותבים ערבית התגוררו בשלווה באשקלון תחת שלטון הפרנקים. ודאי היה שם מספר ניכר שלהם, שאם לא כן לא היה הכותב מדגיש את חוסר נדיבותם, אלא את מיעוטם ואת חוסר יכולתם לסייע.
תרגום לעברית
בשמך רח'
מה שאני מודיע בו את אדוני האח היקר הנכבד, יאריך אללה
את חייו וישמרהו ויחייהו ולא יחסירני את קיומו: הנני הייתי
שוכן בעסקלאן (עסקלון) בשלום גמור, בחסד אללה
יתעלה. והנה בא אליו מסלם בן אבו סהל, ועליתי עמו
לנאבלס וקניתי לו את אחותו, ונשארו עליו שישים דינר.
והתגלגל עליו [[מחוק]] ואמר: אני מבקש ממך בשם אללה, הנח לי לעלות עמה
למצרים, אולי אוכל להשיג משהו ממה שיוקצב לה, ואני עובר
הלך והשאירני, וחלו עליו השישים דינר. ובא אליו
הפרנגי (הצלבן); וביקשתי מישהו שילווני משהו, לא מצאתי אף אחד, והוצאתי
את בני לבקש למשכנו בעד משהו ברבית — לא מצאתי אף אחד שיקבלו כמשכון.
ולא נותר עוד למי לגמול חסד. חפצי מטובך שתדבר
אליו ותאמר לו שלא יתמהמה עליה: או שישלח לי את הזהב
או את הקטנה, ותתפוס אותו בכל דרך ותתלונן עליו אצל הדיאנין (הדיינים)
[ ] ל[ ] שהרי אתה יודע שאין לי דבר אלא מה
[ ק]ראתי עליך שלום ועל ילדיך
[שלום, ומטובך] שתחלץ אותי בזה, כי אני
שוליים ימניים בצד א
סובל עם בעל החוב, ושלומך יגדל
צד ב — כתובת
יגיע לבלביס, לכבוד האח, מאחיו הנושק את ידיו
היקר, השיח' אבו אלבהא אבו סעד אבן גנאים
בן גנאים
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Moshe Gil, Palestine During the First Muslim Period (634–1099) (in Hebrew) (Tel Aviv University, 1983), vol. 2., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.