T-S Ar.51.108

תיאור

בצד הפנים, עם הכתובת בצד האחורי: בקשה/מכתב מאת מסלם בן עלי בן מסלם אל אבו אלפרג' מוהוב בן יוחנא. השולח הוא פקיד מדינה או לפחות גובה מס או ערב על קני סוכר באזור הדלתא. הוא פותח בדיווח על 1,550 או 1,650 תבניות חרוטיות (אבּלוּג'ה) של סוכר גולמי (קנד) ששלח מן המטעים בפווה ובסמח'ראט באמצעות שלוש ספינות. (יש לשים לב לאי־ההתאמה: בתחילה הוא נוקב במספר 1,550, אך סיכומי המשנה מצטברים ל־1,650. לתיאור ולתצלום של האבּלוּג'ה והציוד הקשור אליה, ראו את עבודת הדוקטור של איאן ג'ונס משנת 2018, וכן צוגיטקה סאטו, "סוכר בחיי החברה של האסלאם בימי הביניים".) לאחר מכן הוא עובר ללשון של עתירה כדי לבקש מן הנמען לדאוג למכירת הסחורה, להעביר את התמורה אל הדיוואן ולהשיג עבורו את הקבלה. הוא מקונן על הוצאותיו הכבדות על ג'על (דמי תיווך), מאוּן (אספקה), עמאיר (בנייה או שיפוץ) ומצאלח ("אינטרסים"?), שמסתכמים ביותר מ־600 דינר בחודש, בעוד שאין ביכולתו להפיק מן המחוז הזה הכנסה של אפילו 100 דינר בחודש מכל מקור שהוא. הוא ממשיך בלשון של עתירה, ומכנה את עצמו "רג'ל מסתור" (אדם הגון ומכובד) שאינו רגיל לבקשות מסוג זה. הוא משווה את עצמו לסוחר החדל מלקנות ולמכור ופושט את הרגל במהירות. הוא מבקש מן הנמען להשתדל למענו או לכתוב בעבורו רֻקעה (פתק) אל פקיד בכיר יותר (אלמג'לס אלסאמי). מסיים בנוסחת ראי (העברת ההחלטה לדעת הנמען), חמדלה (שבח לאל) וחסבלה (אמירת "דַי לי באלוהים"). בצד האחורי מופיעה הכתובת בכתב ערבי.

Princeton Geniza Project description: Recto, with address on verso: Petition/letter from Muslim b. ʿAlī b. Muslim to Abū l-Faraj Mawhūb b. Yūḥannā. The sender is a state official or at least a sugar cane tax collector or guarantor in the Delta. He opens with a report of the 1,550 or 1,650 conical pots/moulds (ublūja) of raw sugar (qand) which he has shipped from the plantations in Fuwwa and Samukhrāṭ on three ships. (Note the discrepancy: he initially states 1,550, while the subtotals add up to 1,650. For a description and image of the ublūja and related equipment, see Ian Jones, "Economy, Society, and Small-Scale Industry: Social Approaches to Middle Islamic Period Copper Production in Southern Jordan" (PhD Diss., 2018), 189–90, and Tsugitaka Sato, Sugar in the Social Life of Medieval Islam, p. 43.) He then transitions into using petition-like language to ask the addressee to take care of selling them and bringing the proceeds to the dīwān and obtaining the receipt for him. He bemoans his heavy expenses on juʿl (brokerage), mawn (provisions), and on ʿamāʾir (building or renovation) and maṣāliḥ ('interests'?) which amount to over 600 dinars a month, while he cannot even obtain a revenue of 100 dinars a month from anywhere in this district. He continues with petition-like language, calling himself a 'rajul mastūr' who is not accustomed to this sort of request. He compares himself to a trader who ceases buying and selling and quickly goes bankrupt. He asks the addressee to intercede on his behalf or write a ruqʿa'for him to a higher official (al-majlis al-sāmī). Concludes with a raʾy clause, ḥamdala, and ḥasbala. On verso there is the address in Arabic script. ASE