יצירה ספרותית שכותבה מכנה "דיוואן", ובה שני העתקים של איגרות

תיאור

יצירה ספרותית שכותבה מכנה "דיוואן", ובה שני העתקים של איגרות. הראשונה: איגרת מבר-סמכא קראי אל דוד בן משה, הדיין הרבני באלכסנדריה. כתובה בעברית. הסופר מקדים לאיגרת דברי הסבר, ולפיהם היא נכתבה בתגובה לביקורת שהשמיע הדיין הרבני בעניין "ההוצאות והקנסות" (כנראה אלכֻּלף ואלמע'ארם), עניין המחייה כפי הנראה מחלוקת עתיקת יומין. הסופר טוען כי המחבר לא התכוון להשפיל את הרבניים אלא רק לעורר את הנמען לזכור כי שתי הכתות הן עם אחד. ואכן, האיגרת עושה בדיוק את זה, אך בצד המחווה של פיוס משוקעים בה גם איומים סמויים ("אילו היה חפצי לנקום..."). העמוד הבא (הקטע הוא ביפוליום, וייתכן שחסרים כאן עמודים רבים מן היצירה המקורית) הוא ככל הנראה סופה של האיגרת השנייה. השנייה: איגרת ממשה בן שמואל הרופא אל יהודה המלמד. כתובה בשירה עברית שקולה. בסופה נספח בערבית-יהודית שבו מתנצל הכותב על שני מקרים של ניקוד לא מדויק (גחלים ועצי) שנדרשו לשם שמירה על המשקל. הסופר מוסיף כי תשובתו של יהודה המלמד לאיגרת זו מצויה בפרק האחרון של הכרך.