מכתב מאדם אל "אחיו" אבו אלכ׳יר ואל אחיו מנצור אלד'באח, בפוסטאט

תיאור

מכתב מאדם אל "אחיו" אבו אלכ׳יר ואל אחיו מנצור אלד'באח, בפוסטאט. יהודית-ערבית, עם הכתובת בכתב ערבי. הכותב מפציר באחיו לחדול מאורח החיים הנודד שלו ולשוב מ"כור הברזל" אל חיי נוחות בחיק המשפחה; שיבה כזו תהיה כמו לחיות "בגן עדן לאחר הגיהינום". בפרשנות המשך המכתב יש עמימות מרכזית. גויטיין הבין שהנמען הוא גיסו של הכותב (אולי בשל צה'רי בשורות 15–16) ושהמילה עאט'ב ("אבוד, הרוס", שורות 6, 16) מתייחסת לנמען, שלפי גויטיין "דווח כטבוע". אלא שהמילה עאט'ב מיוחסת למאחה־העצמות (מג'בר) בשורה 6 ולאבן אלדהקאן בשורה 16, והמילה צה'רי בכתיב יהודי־ערבי יכולה לציין "גבי" (ظهري) לא פחות מאשר "גיסי" (صهري) הנפוץ יותר. כך מתאפשרת קריאה אחרת: "הגעתי בבריאות טובה, אך משהגעתי, הלכתי אל מאחה־העצמות (אלמג'בר), שאמר: 'אתה שבר (עאט'ב)'. אולם בסופו של דבר הכל בא על מקומו בשלום". הכותב ממשיך ומסביר מדוע הוא עצמו נטש את משפחתו: מכיוון שאיש בפוסטאט לא ידע לטפל כראוי במחלתו. הוא פנה אל אבן אלדהקאן (אולי בעודו עדיין בפוסטאט?), שלא ידע לקבוע אם גבו עאט'ב אם לאו. ייתכן שעאט'ב הוא מונח מקצועי הקשור לכאבי גב, או פשוט משמעו משהו כמו "חשוך מרפא". יתר המכתב פגום למדי. בשוליים מוזכרים חוליו וכאביו של הכותב, מאחה־העצמות, ואולי גם ריפוי של פצע (ובנא לחם). מסמך זה מעורר עניין מיוחד משום שאזכורים של מאחי־עצמות נדירים במסמכי הגניזה. מלבד מסמך זה ידועים רק שניים נוספים: אחד שבו הם מכונים רדאדין, ואחד שבו שמם אינו נזכר אך הכותב סיפר שרגלו "נמתחה" (שדת עליה) ללא הצלחה. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיות המפתח של גויטיין.)