T-S 12.302

תיאור

מכתב מאדם אל "אחיו" אבו אלח'יר ואל אחיו מנצור אלד'באח, בפוסטאט. בערבית-יהודית, עם הכתובת בכתב ערבי. הכותב מפציר באחיו לשים קץ לאורח חייו הנודד ולשוב מ"כור הברזל" אל חיים של רוגע עם משפחתו; שיבה זו תהיה בבחינת מגורים "בגן עדן אחרי הגיהינום". בפענוח שאר המכתב קיימת עמימות מהותית. גויטיין הבין שהנמען הוא גיסו של הכותב (אולי בשל המילה "צהרי" בשורות 15–16), ואת המילה ʿāṭib ("אובד, הרוס", שורות 6, 16) פירש כמתייחסת לנמען, שלפי דבריו "דווח כי טבע". אולם המילה ʿāṭib מיוחסת בשורה 6 למאחה השברים (mujabbir), ובשורה 16 לאבן אלדהקאן, והצורה הערבית-יהודית "צהרי" יכולה לציין "גבי" (ظهري) באותה מידה כמו המשמעות הנפוצה יותר "גיסי" (صهري). מכאן עולה קריאה אפשרית אחרת: "הגעתי בריא ושלם, אך משהגעתי הלכתי אל מאחה השברים (אלמג'בר), שאמר: 'אתה הרוס (ʿāṭib)'. אבל הכל בא על מקומו בשלום". הכותב ממשיך ומסביר מדוע הוא עצמו עזב את משפחתו: משום שאיש בפוסטאט לא הצליח לטפל כראוי במחלתו. הוא פנה אל אבן אלדהקאן (כשעוד היה בפוסטאט?), שלא ידע אם גבו ʿāṭib אם לאו. ייתכן שʿāṭib הוא מונח טכני הקשור לכאבי גב, או פשוט במשמעות של "חשוך מרפא". יתר המכתב פגום למדי. בשוליים מוזכרים מחלתו או כאביו של הכותב, מאחה השברים, ואולי החלמתו של פצע ("ובנא לחם"). מסמך זה הוא בעל עניין מיוחד, משום שאזכורים של מאחי שברים נדירים במסמכי הגניזה. מלבד מסמך זה, ידועים רק שניים נוספים: באחד הם מכונים raddādīn, ובאחר הם אינם מצוינים בשם, אך הכותב סיפר שרגלו "נמשכה" (shuddat ʿalayhi) ללא הצלחה. (חלק מן המידע מבוסס על כרטסת גויטיין.)

Princeton Geniza Project description: Letter from a man to his 'brother' Abū l-Khayr and to his brother Manṣūr al-Dhabbāḥ, in Fustat. In Judaeo-Arabic, with the address in Arabic script. The writer urges his brother to end his itinerant lifestyle and return from the "iron furnace" to a life of ease with his family; this would be like living "in Paradise after Hell." There is a key ambiguity in interpreting the remainder of the letter. Goitein understood the addressee to be the writer's brother-in-law (perhaps because of צהרי in ll. 15–16) and the word ʿāṭib ("perishing, destroyed', ll. 6, 16) to be referring to the addressee whom Goitein writes was "reported drowned." But the word ʿāṭib is attributed to the bonesetter (mujabbir) in line 6 and to Ibn al-Dihqān in line 16, and the Judaeo-Arabic צהרי can mean "my back" (ظهري) just as well as the more common "my brother-in-law" (صهري). Thus, another possible reading: "I arrived in good health, but when I arrived, I went to the bonesetter (al-mujabbir), who said, 'You are a wreck (ʿāṭib).' But all turned out well." The writer goes on to explain why he himself left his family: because no one in Fustat could properly treat his illness. He went to Ibn al-Dihqān (when still in Fustat?), who did not know whether his back was ʿāṭib or not. Perhaps ʿāṭib is a technical term related to back pain, or just meaning something like "incurable." The remainder of the letter is quite damaged. The margin mentions the writer's illness/pain, the bonesetter, and perhaps the healing of a wound (ובנא לחם). This document is of particular interest, because references to bonesetters are rare in Geniza documents. Apart from this one: F 1908.44W, where they are called raddādīn; and CUL Or.1080 J214, where they are not named, but the writer had had his leg "pulled" (shuddat ʿalayhi) unsucessfully. (Information in part from Goitein's index cards.) ASE