מכתב עסקי מאת סוחר ספרדי צעיר הכותב מפאס לאביו יפת בן עולה הלוי באלמריה שבספרד. הכותב מגלה שהעדיף שלא להתארח בבית אביו בפאס אלא לשהות אצל ידידים, על מנת שיוכל להצהיר על סחורתו כמיועדת לסוחר מקומי. (המידע מבוסס על דברי גויטיין ועל תרגומו.) לאחר שנאלץ לשלם למושל (קאא'ד), למפקח המכס (מתוולי אלעשׁור) ולשורה של אחרים, הוא מתאר: "הייתי חולה שלושה ימים מרוב כעס וצער. אילו היה לי כאן אותו אומץ שיש לי בדרך כלל באלמריה, הייתי נחלץ בפחות מזה. אך ניחמתי את עצמי בנחמתו של מי שאין לו ברירה."
עמו, ויעניק חברה לבדידותי בהופעתו, וירווח דאגתי בהשגחתו,
כי הוא שומע תפילה וקרוב להיענות. אני הגעתי לפאס
ביום שישי ב' מרחשון, וכשהגענו קיבלו את פנינו המוכסים
ובדקו את מספר החבילות בכללותן והלכו אל אחראי
המעשר והודיעוהו. וכשהיה יום ראשון בבוקר
שלח אחריי ואחרי אברהים, ואמר לאברהים: הישבע כי
כל מה שהגיע עמך – אין לזה [לחברך] בו דבר, וכולו
שלך. ואמר לי: אתה, הישבע שמה שהגיע עמך לעיר
הזאת אין [שלך] בו דבר כלל. ונתגלגלו דברים רבים, והוא כבר היה יודע
שהגיעו עמי 5 חבילות. ולאחר קושי נסתיים העניין
בכך שלקח הקאיד (המושל) 10 מתקאלים (מטבעות), ולקח אחראי המעשר
3, ולקחו המוכסים 2, ולקחו הסייענים חצי מתקאל.
ומרוב שנצטערתי נותרתי חולה 3 ימים
מנטל הדאגה. ואילו היה עמי אומץ להראות פנים, הייתי מסיים
את ענייני בפחות מזה; אך שוב אני מנחם עצמי בנחמת
מי שאין לו תחבולה, ואומר: אולי יצא מזה דבר שיפצה
אלוהים בו. ויום הגיענו היה ביום ג' ב-2, והיום יום ב' ד'.
אלוהים אלוהים – אם ביכולתך שלא להתפזר, שהרי אני,
אם ירצה השם, בשיירה הראשונה שתצא למראכש אהיה
בה. ואם תזדקק לכך, אכתוב אליך על מה שיהיה
ואודיעך, ואחר כך עשה כדעתך. שהרי, בחיי אלוהים,
אין לי מטרה אלא שאולי יַפְטירך אלוהים מלעבור את המצר
ומלנסוע ביבשה בחורף. ואלוהים ייטיב את האחרית.
צד ב
ואודיעך שפתחתי את הנצאפי (חבילות אינדיגו), וברגע שפתחתי אותה, הנצפיה הראשונה
שעלתה בידי — מצאתי שהמים כבר חדרו אליה
בכל קיפוליה, ולא נותרו לי לא דעת ולא שֵׂכל.
אך תודה לאל יתעלה שלא נכנס דבר לשום סחורה אחרת
חוץ ממנה, וזאת משום שירד עליה בדרך גשם
רב, אך האל יתעלה היטיב את ההצלה, וכבר
מכרתי עד סוף היום ממנה 10 זוגות ב־80
דינר, וביניהם עשרת הפגומים והמקולקלים.
וכבר קניתי כחל (אנטימון) טוב עד כדי קנטאר
לדינר, בערך 20 קנטאר. ואם תראה שאקנה
יותר — שלח והודיעני. והלַאכּ (שרף) הביא לי עשרים
וארבעה, ואני מחזיק בו אולי לעשרים וחמישה.
והנחושת המתוקה, בצורת ככר, שווה 9 לקנטאר, [[והמחמ]]
והמחמודה שווה רטל ב־3 דינר. ואם תדע ש־
הוא שווה במריה (אלמריה) את המחיר הזה — מְכור אותה,
ואם לא — שלח לי חצי ממנה, והשאר חצי.
וכל הלאכּ והנצאפי בביתו של אברהים, כי לא
רציתי להחזיק אצלי בבית שום סחורה בכלל, ואולי
אמכור את כל הנצאפי בפאס. ואודיעך ש־
הניל (אינדיגו), ראיתי שהוא מבוקש בפאס מאוד, הודעתיך
את כל זאת. ואודיעך שכל אחד מן המוסלמים
והיהודים אומרים לי שאבן טלו, כשאגיע אליו,
ישלם לי את מה שיש לנו אצלו, כי הוא היום בעל אמצעים מאוד.
ואודיעך שבארצות הללו יש מן השנאה מה ש־
אלמריה לעומתה בישועה. והאל יתעלה
ייטיב את ההצלה ואת האחרית ברחמיו.
שוליים תחתונים, שורות ישרות בכיוון הכתיבה. כתובת.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein, unpublished editions., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.