רקטו: מכתב מאישה אל בנה אבו אלפצ'איל אליהודי אלבואר'די (יצרן הירקות הקרים או המצוננים) בשכונת אלקמרה שבאלכסנדריה

תיאור

רקטו: מכתב מאישה אל בנה אבו אלפצ'איל אליהודי אלבואר'די (יצרן הירקות הקרים או המצוננים) בשכונת אלקמרה שבאלכסנדריה. היא מתארת מסע מסוכן על הנילוס: "כמעט טבענו שלוש פעמים, אבל הסוף היה טוב. האל רצה שניפגש עם השיח' אבו אלמכארם, ושהיתי אצל אם היבה." היא מייעצת לבנה לפדות את מנורת הנחושת שמושכנה תמורת 3 1/8 (דרהם?). "אל תשאל על מצבי ועל מחלתי, שאתה יודע עליהם. יצאתי כשהאש בליבי בגלל פתוח ומחלתו. אל תשאל מה מכביד על לבו של מכארם בגללך. בשם האל ובשם השד שהניק אותך, אל תזניח את בנך סולימאן." היא שולחת דרישת שלום לחסב (?) וילדיו, לאחיה ולאם עזיזה. ורסו: מלבד הכתובת, מופיע פוסטסקריפט בכתב יד אחר (עם כתיב וכתב יסודיים), מבן משפחה נוסף שנסע עם האם מאלכסנדריה. הכותב הזה אומר שכולם מאסו בכרים. הקומאש שהביאו עמם מאלכסנדריה מושכן כעת תמורת 40 דרהם. כרים לא שילם פרוטה ממס הגולגולת שלו. הוא אף עשה תרגיל כדי להכריח את אחיו לשלם את חובו. הוא איננו עובד. סולימאן (כנראה אחיו) עובד במקומו, והכותב נאלץ לקבל צדקה ציבורית (כשפת וג'הי) כדי לפרוע את החוב. השורות הבאות סתומות. אולי: "אחרי כל זה, הוא רואה בי בטלן. אין לי אפילו מספיק מים לשתות בגללו." ואז: אני מתחרט שעזבתי את אלכסנדריה. דרישת שלום לך ולמשפחתך. שלחו לנו חדשות על אם מעאני במהרה. חלק מהמידע מבוסס על כרטיס ההערות של גויטיין ועל Mediterranean Society.