מכתב מאישה בעדן אל בנה משה בן אלעזר (הידוע גם כמוסא בן עיזור), השוהה במצרים

תיאור

מכתב מאישה בעדן אל בנה משה בן אלעזר (הידוע גם כמוסא בן עיזור), השוהה במצרים. לפי גויטיין, נכתב בשנים 1226–28. הכותבת מזכירה את הגעת מכתביו של הנמען לידי יעקב בן אברהם בן פרח, ומביעה את צערה על שלא קיבלה היא עצמה כל מכתב. היא שלחה לו אגוזי בטל בשווי שבעה רֻבאעיים באמצעות "החלבי", ידידו של יעקב בן אברהם בן פרח. היא מורה לו לנהוג בחכמה ולשמור על סחורתו של אברהם בן בנדאר, הנתון בצרה בעדן בשל סכסוך בינו לבין יחיא אלתכריתי. הסכסוך נסב סביב שערורייה הקשורה בזמרת שהוזמנה לבדר במפגש של נכבדי יהודי המקום, ובהם אברהם, מצמון בן אברהם בן היבה ואברהם בן יהודה. כפי הנראה, אלתכריתי הוא ששלח את הזמרת אל מקום המפגש, אך לאחר מכן הלך ודיווח עליהם לשלטונות. בעקבות זאת הותקפו בהסתת הקאדי (אלשופט) אלג'זרי(?); אחדים נהרגו, אחדים נכלאו ואחרים נקנסו. בין ההרוגים: מצמון בן דאוד, אמו, אמו של אבו אלטיב, ויצחק בן מוסא בן סלימאן. בהמשך נמסרת דרישת שלום מדודתו של הנמען מצד אמו, מרים, והכותבת מבקשת ממנו מטפחת. מוסא בן יחיא ושלמאן בן עקבה טרם הגיעו. הנמען מתבקש למהר ולבוא. נמסרות גם דרישות שלום מיוסף בן עקבה ואשתו ומאחיותיו של הנמען. אחיו של הנמען נכנס לשותפות עם אבו אלפרג' בן דאוד. אחותה האחרת של הכותבת, סת אלדאר (אלא אם זו אותה אישה כמרים), אף היא מבקשת מטפחת.