כתובה בכתב ידו של חלפון בן מנשה. מתוארכת ליום שלישי, ה' באדר ב' 1437 למניין השטרות, שהם 1126 לספירה

תיאור

כתובה בכתב ידו של חלפון בן מנשה. מתוארכת ליום שלישי, ה' באדר ב' 1437 למניין השטרות, שהם 1126 לספירה. החתן: אלעזר בן שמריה. הכלה: חסנה בת סעדיה הלוי החזן, גרושה או אלמנה. הכתובה כוללת סעיף מיוחד המתנה שאלעזר לא יחזיר את גרושתו; אם יפר תנאי זה, יהיה עליו לתת לה גט ולשלם את מוהרה המאוחר. יש לציין שעל פי תנאי הכתובה לא הייתה כל מניעה שאלעזר יישא אישה שנייה מלבד גרושתו — זמן קצר לאחר שנכתבה כתובה זו החלה להשתלב באורח שגרתי בכתובות פוסטאט תניית מונוגמיה סטנדרטית, שבה מתחייב הבעל שלא לשאת אישה שנייה ולא להחזיק שפחה שאשתו אינה מרוצה ממנה. הכתובה נקרעה לחמישה חלקים, ככל הנראה בעת גירושיהם של אלעזר וחסנה. מ. ע. פרידמן איתר שלושה מן הקרעים, ויפתח איתן ועודד צינגר איתרו את הפינה הימנית העליונה. חלק מן המידע מבוסס על מאמריו של פרידמן: "מקרה של פוליגמיה עם דוד, אביגיל וחסנה" בדיני ישראל י'–י"א (תשמ"א–תשמ"ג), וכן "פוליגמיה במסורת ובמנהג היהודיים" (1982). משה יגור גילה שאלעזר וחסנה אכן נישאו מחדש בשלב מאוחר יותר: הפינה הימנית העליונה של כתובתם החדשה שרדה במסמך נפרד. השטר חתום בידי שלושה עדים לפחות, ובהם חלפון עצמו ויפת בן יוסף הפרנס, ששמו מופיע גם על גב מסמך אחר מן האוסף.