מסמך משפטי. פרוטוקול בית דין מפוסטאט. מתוארך ליום שלישי, ד' באב ד'תתקכ"ב (17 ביולי 1162). רישום חלקי של הליכים בבית דינו של רב נתנאל הלוי (הגאון השישי בן משה) בעניין שותפות למסחר במשי בין שמואל בן שלמה לבין (אבו) מנצור אלעזר בן יצחק אלדמשקי. שמואל בן שלמה מעיד על קיומו של הסכם שותפות שבו נקבע כי הרווחים יחולקו ביחס של שליש מול שני שלישים, כאשר החלק הגדול מיועד לאלעזר. חלוקה זו תואמת בקירוב את היקף ההשקעה של כל אחד מהצדדים בהון השותפות: שמואל בן שלמה הכניס 55 דינרים ואילו אלעזר הכניס 95. לכל אחד מן השותפים נתונה זכות מלאה להשתמש בנכסי השותפות. הכספים מושקעים אצל בעלי מלאכה מקומיים בערים שונות בדלתא של הנילוס (סמנוד ואלמחלה), וכן בהשקעות למרחקים גדולים יותר (למשל בצור). הרישום אינו עוסק בסכסוך בין השותפים, אלא מתמקד ברובו בפרטי המכירות, ההשקעות והרווחים של השותפות. כל אחד מן השותפים מעיד על עסקאות ופיקדונות; ככל הנראה השותפים לא בטחו זה בזה "כשני עדים כשרים", והם דרשו עדות ישירה על ניהול חשבונות השותפות.
תרגום לעברית
צד א
כאשר היה ביום שלישי, הרביעי בחודש אב
אתעג לשטרות בפסטאט מצרים דעל נילוס נהרא
מותבה רשותיה דהדרת יקרת צפירת תפארת כבוד
גדולת קדושת מרנו ורבנו יחיד דורנו ונסיכנו ונשיא
אלהים בתוכנו אדוננו נתנאל הלוי רכב ישראל ופרשיו
יהי שמו לעולם, הופיעו מ' שמואל הזקן בר שלמה
הזקן נ"ע ומ' אלעזר הזקן בן מ' יצחק הזקן נ"ע במושב
הדרת אדוננו יחיד דורנו יהי שמו לעולם, והקדים מ'
שמואל את מ' אלעזר בתביעה שזהו נוסחה:
ואמר מ' שמואל: "אני מודה שביני לבין מ' אלעזר הנזכר הייתה
שותפות (שרכה) במשי, שכלל שוויה מאה וחמישים דינר.
אני נתתי מזה חמישים וחמישה דינר[א], וממנו חמישה ותשעים
דינר, וקנינו בסכום הנזכר כולו משי,
כפי שהסכמנו, שהרווח יהיה — השליש ממנו לי
ושני השלישים לו." והזכיר מ' שמואל שמ' אלעזר שותפו
מכר מן המשי הנזכר ליוסף בן אלכראם בארבעה
וחמישים דינר, ומחירם הגיע אליו. "ומכרתי גם אני
מן המשי בשבעה וארבעים דינר, והעברתי אל
מ' אלעזר מזה שבעה ועשרים דינר, והשאר,
והוא עשרים דינר, נותרו אצל המעאמלין (סוחרים/עוסקי מסחר) מחוץ
לסמנוד." אחר כך אמר באותו מושב עצמו שהצריכוהו
לצאת לדרך החובות שיש לו בעיר צור, הסכים על
חלוקת הנשאר מן המשי הנזכר, ושניהם חלקוהו
צד ב
לפי סכומו הכולל, וכל אחד לקח את חלקו מן המשי אשר
היה בהישג יד. ונותרו לפי מה שנזכר עשרים דינר מופקדים
באל-מחלה. וכאשר נשלח (מכתב) להוצאתם [ממני], הגיע
מכתב שותפו מ' אלעזר, שבו נזכר כי טעה בעניין הזהב אשר
היה אצלו. ונשאל מ' אלעזר, הוא מנצור אל-
דמשקי הנזכר, על דעת כנגדו (בעל דינו), ואמר כי חמישים הדינרים
נגבו והתקבלו בעיבּה (תיק העור) אשר בידו וביד שותפו בה
בהעלאה ובהורדה, וכן שבעה ועשרים הדינרים.
והודה בחלוקת המשי, וכל אחד מהם
סיפח את חלקו מן המשי הנזכר אל רשותו, וזה
(נתמך) בזולתו. [[אחר כך]] //ואמר מנצור// ... שמואל נסע אל אל-מחלה
לגבות [[זכויות]] מה שהיה מגיע לו לעצמו, בהיות עשרים
הדינרים הנותרים לא הגיע זמן פירעונם, ושב
מאל-מחלה ונסע נסיעה שנייה ביום ראשון [[ו]]
אל אל-מחלה [[ואחר]] //וביום השני ל// יציאתו נבדקה העיבּה [[ולא מצאתי]]
[[בה מטבע]] ומצאתי כי חסרו ממנה שישים ושישה
דינר. וכאשר שאל בית דין את ר' שמואל על
עשרים הדינרים שאמר עליהם כי נותרו אצל
המעאמלין (הסוחרים המשתתפים), //האם קיבלם על עצמו אשאל..// ואמר כי בעת חלוקת המשי קיבלם
על עצמו. ובאותו מושב עצמו אמר ר' שמואל
כי שניהם, בעת חלוקת המשי, ערכו חשבון והעלה חשבונם
שנים עשר דינר רווח, וכי הם נזקפים לזכותו במסגרת
מה שנגבה. ואמר אבו מנצור אל-דמשקי במושב
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Phillip Ackerman-Lieberman, "A Partnership Culture: Jewish Economic and Social Life Seen Through the Legal Documents of the Cairo Geniza" (PhD diss., Princeton University, 2007)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.