מכתב עסקי בכתב ערבי מאבו אלסרור בן אבו אלמנא (יהודי, כפי שמתברר בשורה 5) אל אבו אלמג'ד בן אבו אלמנא אלדמיאטי

תיאור

מכתב עסקי בכתב ערבי מאבו אלסרור בן אבו אלמנא (יהודי, כפי שמתברר בשורה 5) אל אבו אלמג'ד בן אבו אלמנא אלדמיאטי, באסיוט. אבו אלסרור מתגונן בפני האשמה כי הזניח את ענייני הנמען. הוא מדווח שמיד עם צאתו של הנמען לדרך חלה ח'ליל בפצע או מורסה (קרח'). ח'ליל שילם לאבו אלסרור 68 דרהם בארבעה תשלומים עבור החנות, והמשיך לצאת לעבודה אף שהיה מנמנם לאורך כל היום, עד שלבסוף נותר רתוק לביתו ומת בשני ברמצ'אן. אבו אלסרור לא הצליח להוציא מידו דבר מן הכספים שהמנוח היה חייב לנמען. עשרה ימים לאחר מכן הציג אבו בכר אלקסטלאני חוג'ה (מסמך משפטי) המעידה כי המנוח היה חייב לו 700 דרהם מהשקעה משותפת בקראצ' (עסקת שותפות), ואבו מחמד בן מחפוט' הציג חוג'ה נוספת ובה חוב של 200 דרהם (שאינו מן השותפות?) שחב לו המנוח. הם פנו לבית הדין, והקאצ'י פסק שרק המחזיק בחוג'ה של השותפות (שרכה), הוא אבו בכר אלקסטלאני, זכאי לגבות את כספו. החנות נמכרה ב-150 דרהם, אך גם כך אבו בכר קיבל בחזרה רק מחצית מן הסכום המגיע לו. (כאן משולבות שתי הערות אגב: בעת מחלתו של ח'ליל, כשהיה מרותק לביתו, בא סוחר הבדים אל השולח, וזה שילם לו 20 דרהם. וכן הגיע בעל השאל (מטרפה) שהיה ממושכן אצל הנמען תמורת 3 דרהם ופדה אותו.) אבו אלסרור נוזף עתה בנמען על שלא שעה לעצתו ולא נשאר לצד חנותו. אילו היה שומע לעצה זו, לא היה מפסיד כל כך הרבה כסף ולא היה מביא על עצמו את כל הטרחה והצרה הזאת. אבו אלסרור מדגיש שלא חסך מאמצים בניסיונו לתבוע מח'ליל את הכספים המגיעים לנמען, אפילו כאשר ח'ליל היה חולה. יום אחד באה אמו של ח'ליל וראתה אותו מוטרד, והוא אמר לה: "אבו אלסרור היהודי תבע ממני את כספו של חברו ואמר 'הַסגר את הסחורה', ודבר זה פצע את נפשי". בעקבות זאת פנתה האם אל אבו אלסרור, "אחזה בצווארונו (אטואק)" והאשימה אותו בהריגת בנה. אבו אלסרור מספר: "נפשי הייתה יוצאת ממני לולא השכנים וח'ליל (שריסנו?) אותה". אותו סיפור עצמו חזר על עצמו כאשר בא אבו בכר אלקסטלאני ותבע את ח'ליל. המכתב מסתיים בנימה של סוף טוב הכול טוב: "אם תשוב, בעזרת האל, תוכל לקבל חנות בחמישים (דרהם) ותצליח בעבודתך ותשיב לעצמך (את הפסדיך)".