שטר אירוסין בכתב ידו של חלפון בן מנשה. החתן: טוביה בן תקוה

תיאור

שטר אירוסין בכתב ידו של חלפון בן מנשה. החתן: טוביה בן תקוה. הכלה: סת אלכל בת פרחיה, בתולה. דודהּ מצד אביה קיבל בשמה שלוש טבעות מזהב טהור, טבעת ענבר ושני "אנבובות" (צמידים או תכשיטים חלולים) מכסף. חתומים על השטר: אברהם בן שמעיה החבר, יצחק בן שמואל הספרדי, וחלפון בן מנשה. מתוארך לכסלו של שנת 1431 למניין השטרות, הוא נובמבר 1119 לספירה. זהו למעשה השטר המוקדם ביותר הידוע מסוגו, שכן פורמליזציה של אירוסין באמצעות מסמך משפטי הייתה כנראה חידוש של המאה השתים־עשרה. הנישואין היהודיים הם תהליך תלת־שלבי: שידוכין, אירוסין (או קידושין), ונישואין. שלב הקידושין, שבו בני הזוג מוכרזים כנשואים אך אינם עוברים לגור יחד, ושלב הנישואין, שבו האישה עוזבת את בית אביה ועוברת לגור עם בעלה, שניהם אירועים פורמליים המצריכים מסמך כתוב. השידוכין, לעומת זאת, היו הסכם בעל־פה בעל אופי בלתי פורמלי יותר. אולם בפוסטאט של המאה השתים־עשרה החלה הקהילה היהודית להסדיר את השידוכין במסמך כתוב, במטרה להגן טוב יותר על זכויות הנשים בהסכם הזוגי. שטרות אלה מורכבים ברובם מתנאים טרום־נישואיים המוטלים על הבעל: היכן יגורו בני הזוג (ולמי שמורה הזכות לבחור), זכות האישה לבקש גירושין, הגבלות שונות על תנועותיו של הבעל וכיוצא באלה — עדות לכוח היחסי שהיה לנשים יהודיות במשא ומתן על הנישואין. (המידע נשען בעיקר על CUDL וכן על כרטיסייתו של גויטיין.)