צוואת אישה הרה, בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעל בשנים 1100–1138 לספירה)

תיאור

צוואת אישה הרה, בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעל בשנים 1100–1138 לספירה). המקום: קהיר. התאריך: תשרי א'תמ"ט לשטרות, כלומר 1137 לספירה. המצווה: סת אלאהל בת צדוק בן מבורך ראש הקהילות, אשתו של אבו אלפרג' ישועה בן יהודה. אמה של סת אלאהל היא חסנה בת שלמה הכהן, אחותו של הדיין הידוע רבי נתן בן שלמה. המצווה קרובה ללדת ומהרהרת באפשרות שתמות בלידה, ומבקשת להסדיר את עתיד הילד "זכר או נקבה" שישרוד את אמו. היא מוריקה בנדיבות לקרוביה ולצדקה, ובכלל זה "ארבעים דינרים לעניים ה'מסתורין' בקהיר ובפוסטאט". לפי גויטיין, לבעלה של המצווה היו ילדים מנישואים קודמים, ולכן היא הייתה להוטה במיוחד להבטיח את עתיד הילד שנשאה ברחמה. הדבר כבר הוסדר בחלקו בכתובתה, שבה נקבע כי הנדוניה שהכניסה וכן התשלומים המגיעים לה יעברו לילדיה, בהוצאת שאר יורשי הבעל. בנוסף לכך, היא מבקשת עתה שמחצית מבית שנתנה לאמה טרם נישואיה תחזור לילד העתידי. המחצית האחרת הייתה שייכת לה, ושניים — היא ובעלה — היו מעוניינים שהבית כולו יעבור לרשות הרך הנולד. אלא שהאם הזקנה הקצתה 60% מחלקה לאחיה ולאחייניותיה, ו-40% למטרות צדקה. לנוכח זאת, המסמך קובע כי המתנות שייעדה הזקנה יינתנו על ידי חתנה לאחר מותה, ואילו מחצית הבית האמורה תירשם על שם התינוק שייוולד. היולדת המצפה השתייכה לאחת המשפחות הבולטות בקהילה: סבה, מבורך ראש הקהילות, היה איש בעל השפעה בפוליטיקה הקהילתית באמצע המאה ה-11. מנגד, דודה מצד אמה, רבי נתן הכהן הדיין בן שלמה — חתום על מסמכים רבים בפוסטאט בשנים 1122–1148 — היה פליט מארץ ישראל, שהייתה באותה עת תחת שלטון הצלבנים. סביר להניח שגם אמה הגיעה מארץ ישראל, ומשכך לא היו לה נכסים משלה בקהיר. הדבר מסביר מדוע קיבלה לעת זקנתה מחצית מבית מבתה, אשר ירשה אותו או קיבלה אותו במתנה ממשפחת אביה, או שמא הותיר לה אותו בעל קודם. ראו גם PGPID 41641.