T-S 13J3.3

תיאור

צוואת שכיב מרע של אישה אמידה, שנכתבה בעת היעדרו של בעלה. המקום: פוסטאט. התאריך: יום רביעי, כ"ו באייר א'תנ"ד למניין שטרות, הוא 13 באפריל 1143, תחת רשותו של שמואל בן חנניה. המצווה: סת אלאהל בת אבו אלמנא אלעטאר אלאסכנדראני, אשתו של אבו נצר אלחלבי אלתאג'ר. העדים: יוסף בן ת'אבת הלוי; שלמה בן נתן החבר. "הצהרת שכיב מרע יוצאת דופן זו מצביעה, מצד אחד, על אופייה הקוסמופוליטי של פוסטאט: בתו של רוקח המכונה 'האלכסנדרוני' נישאה שם לסוחר 'מחלב'. מצד שני, היא חושפת התקשרות מופלגת של המצווה למשפחת אביה ולמנהגים ולמושגים המקומיים. בעלה של האישה הגוססת היה תאג'ר, כלומר סוחר גדול, שנהג להפליג למרחקים והיה צפוי להיעדר מביתו במשך מספר שנים. ככל הנראה היה אז במסע מסחרי להודו. היה לה בן קטן (מוסא) מנישואים קודמים, שהתגורר אצל הוריה. כאפוטרופוס שלו וכמוציא לפועל של עזבונה היא מינתה אח של בעלה הקודם (אבו מוסא הארון/אהרן בן ישועה הכהן). עיקר תכליתה של הצוואה הייתה ההגנה המשפטית על הוריה, אחיה (אבו אלסרור) ובנה מפני בעלה הנוכחי, וכן דאגה ללוויה מפוארת לעצמה. היא ביקשה להביא נשים מקוננות מוסלמיות, כנראה משום שצעקותיהן וזעקותיהן של מקוננות יהודיות לא היו חדות וצורמות מספיק לטעמה. הפרט המרשים ביותר הוא בקשתה להיקבר יחד עם 'אחד מבני משפחתה', דהיינו אביה, אמה או אחיה. אליהם הייתה קשורה ב'קשרי טבע'; עם בעלה הייתה קשורה אך ורק ב'חוזה'." קיים גם סעיף בנוגע לשפחתה של סת אלאהל ששמה פוק ולבתה של פוק, השייכת לאמה של סת אלאהל. כמו כן, סת אלאהל מבקשת שבתו של אחיה אבו אלסרור תינשא לבנה מוסא.

Princeton Geniza Project description: Deathbed will of a rich woman, made during the absence of her husband. Location: Fustat. Dated: Wednesday, 26 Iyyar 1454 Seleucid, which is 13 April 1143 CE, under the reshut of Shemuel b. Ḥananya. Testator: Sitt al-Ahl bt. Abū l-Munā al-ʿAṭṭār al-Iskandarānī, the wife of Abū Naṣr al-Ḥalabī al-Tājir. Witnesses: Yosef b. Thābit ha-Levi; Shelomo b. Natan ha-Haver. "This remarkable deathbed declaration, on the one hand, shows the cosmopolitan character of Fustat: the daughter of a druggist called 'the Alexandrian' was married there to a merchant 'from Aleppo.' On the other hand, it betrays an extraordinary attachment of the testator to her paternal family and to local customs and concepts. The dying woman's husband was a tājir, or great merchant, who traveled far and was expected to be away from home for several years. He probably was on a business trip to India. She had a little boy (Mūsā) from a former marriage, who lived with her parents. As his guardian and her own executor she appointed a brother of her former husband (Abū Mūsā Hārūn/Aharon b. Yeshuʿa ha-Kohen). The main purport of the will was the legal protection of her parents, brother (Abū l-Surūr), and boy against her present husband and providing a sumptuous burial for herself. She wanted to have Muslim wailing women, presumably because the cries and shrieks of Jewish women exercising the same profession were not shrill enough for her taste. The most impressive detail is her wish to be buried together with 'one of her family' meaning her father, mother, or brother. To these she was attached by 'natural ties'; with her husband she was connected solely by a 'contract.'" There is also a clause about Sitt al-Ahl's female slave named Fūq and Fūq's daughter, who belongs to Sitt al-Ahl's mother. Sitt al-Ahl also intends for the daughter of her brother Abū l-Surūr to marry her son Mūsā. (Information in part from CUDL and mainly from Goitein's attached notes, where there is a full translation.)