צוואת שכיב מרע של אישה עשירה, שנעשתה בהיעדר בעלה

תיאור

צוואת שכיב מרע של אישה עשירה, שנעשתה בהיעדר בעלה. המקום: פוסטאט. התאריך: יום רביעי, כ״ו באייר א׳תנ״ד למניין השטרות, הוא 13 באפריל 1143, ברשות רבנו שמואל בן חנניה. המצווה: סת אלאהל בת אבו אלמנא אלעטאר אלאסכנדראני, אשתו של אבו נצר אלחלבי אלתאג׳ר. העדים: יוסף בן ת׳אבת הלוי; שלמה בן נתן החבר. לפי גויטיין, ההצהרה יוצאת הדופן הזו על ערש דווי חושפת מצד אחד את אופייה הקוסמופוליטי של פוסטאט: בתו של רוקח המכונה "האלכסנדרוני" נישאה בעיר לסוחר "מחלב". מצד שני, היא מסגירה התקשרות בלתי רגילה של המצווה למשפחת אביה ולמנהגים ולמושגים המקומיים. בעלה של הגוססת היה תאג׳ר, כלומר סוחר גדול, שנסע למרחקים והיה צפוי להיעדר מהבית מספר שנים. סביר להניח שהיה במסע עסקים להודו. לה עצמה היה ילד קטן (מוסא) מנישואיה הקודמים, שגדל אצל הוריה. כאפוטרופוס עליו וכמוציא לפועל של צוואתה מינתה את אחיו של בעלה הקודם (אבו מוסא הארון/אהרן בן ישועה הכהן). עיקר תכליתה של הצוואה הייתה ההגנה המשפטית על הוריה, אחיה (אבו אלסרור) ובנה הקטן מפני בעלה הנוכחי, וכן דאגה לקבורה מפוארת לעצמה. היא ביקשה שיביאו מקוננות מוסלמיות, כפי הנראה משום שהצעקות והיללות של הנשים היהודיות שעסקו במלאכה זו לא היו חדות דיין לטעמה. הפרט המרשים ביותר הוא משאלתה להיקבר יחד עם "אחד מבני משפחתה", ובכוונתה לאביה, אמה או אחיה. אליהם הייתה קשורה ב"קשרים טבעיים", ואילו אל בעלה הייתה קשורה אך ורק ב"חוזה". בצוואה מופיע גם סעיף הנוגע לשפחתה של סת אלאהל, ששמה פוק, ובתה של פוק, השייכת לאמה של סת אלאהל. עוד מתכוונת סת אלאהל שבתו של אחיה אבו אלסרור תינשא לבנה מוסא. תרגום מלא של המסמך מופיע בהערותיו של גויטיין.