מכתב מדוד בן מימון, השוהה בעיידאב, אל אחיו רבי משה בן מימון (הרמב"ם) בפוסטאט. תיארוך משוער: 1170 לסה"נ לערך. זהו המכתב האחרון שכתב דוד לפני שטבע בים בדרכו להודו. הרמב"ם הורה לאחיו להגיע עד עיידאב, הנמל הסודאני, ולא להמשיך משם בהפלגה להודו. אולם דוד, שזה עתה השלים בהצלחה הרפתקה נועזת — חציית המדבר שבין הנילוס לים סוף לאחר שנפרד משיירתו, כשלצדו רק יהודי אחד נוסף — ושלא מצא בעיידאב סחורות שכדאי לרוכשן, היה נחוש להפליג להודו כדי שמסעו יישא רווח. המידע מבוסס על גויטיין.
תרגום לעברית
צד א
אל אחי והיקר עליי, ר' מש[ה ביר'] מימון זצ"ל
דוד אחיך המשתוקק אליך — יאחד אלוהים בינינו במיטב המצב, בחסדו.
כתבתי אליך את המכתב הזה מעידאב (עיר נמל בים סוף), ואני בכלל בטוב,
אלא שדעתי מוטרדת עד מאוד; חי התורה, אני מהלך בשוק ואיני יודע
אני[...] ולא באיזה עניין יצאתי, מרוב הרהור מה
אתם בו מ[...], וזאת מפני שנכנסתי לקוץ (עיר במצרים העליונה), ושכרנו
לאחר הפסח [חמורים] לעידאב [...] יצאנו לטובה [...]
[...] אלאקצור (לוקסור) [...] לאחר
הפסח [...] אלאקצור [...]
פאספתי אותם(?) [...] דבר־מה בשחר,
מפחד מן ה[...]
הסתרתי זאת ממנו, ולא העז [איש...] את האסון הגדול הזה,
אלא אני בסכלותי [...] אחר פחדים רבים
שיאריך תיאורם, והתחרטנו בשחר, ויצא הדבר מתחת ידינו.
ורצה אלוהים בשלומנו, והגענו לעידאב שלמים עם כל
חפצינו. אנו מורידים את סחורתנו מעל השער — והשיירות הגיעו
שדודות ופצועות, ומקצתם [מתו מן] הצמא, ובהם בן אלרשידי;
אך הוא ניצל [...] והבאנוהו, והיה בינינו
ובין האנשים שנשדדו [...], ולא הצילנו אלוהים
אלא בברכות. מה שסבלנו [...] מן הפחדים —
שוליים ימין
תאר לך יום
שלם, כיצד תשמע
על עטא אללה
בן אלרשידי
שהוא נאכל,
ותחשוב שאני
עמו, ויפריד אלוהים
ביני ובין דעתי!
אך כללו
של הדבר: שאני
הגעתי לעידאב,
ולא הגיעו אליה
[...] גמל(?) וג[מלים...]
ולא(?) חמורים שכורים(?)
כלל, ולא
אמצא מה
שקניתי חוץ
מהניל (אינדיגו)
שוליים עליונים של צד א
ונזכרתי במה
שסילקתי איתו
[...]
[...]
[...]
ממנה
והיה קל
עלי לרדת
אל הים, והתלוויתי אל
מנצור ולא
התלוויתי אל מעאני
צד ב
כי לא נסתלק לי כל [... ידע]ת את האיש ואת שיחו.
ואודיעכם אם ירצה [אללה ...] ממצרים לעידאב (עידאב, נמל בים סוף),
עלה עם בן אלכויס באנייה אחרת, ובו אלעלא היה איתו בדהלך (אי בים סוף),
שנפתחה אנייתו סמוך לה, אלא שהוא ניצל ולא אבד לו דבר
כלל. אבל בן עטיה — הייתה לו גַ'לְבָּה (סירה) אחרת עם בן אלמקדסי, ונפתחה
הג'לבה שלהם, ולא נותרו להם אלא דינ[ריה]ם. ועם כל זה אל
יבהילך, אבי(?), כל זה [...] ולכם — אשר הצילני מן
המכשפים ומן ה[שוד(?) ...] יצילני בים.
ובאללה הגדול, אין [... ...] בלבי מן ה
מכשפים, ועוד דבר [...] אין בו ה[...]
ואשר לענין [... ...] והים, לא [...]
על ים ה[... ...] ובחוקו של אללה(?) עליך ש
גזרת עלי בל[א ...] בסך הכל [... ש]לום. ורגע את לב הקטנה
ואת אחותה, ואל תפחידם ואל ת[...] ייאושם, כי "הצועק לשעבר
הרי זו תפלה שו[א]" [...] מה שהותרתיך בו, אבל לו כשלעצמו, רוחי
ואולי יְלַטֵּ[ף אללה ...] שיהיה טורח לבבכם כטורח לבי וגופי
וסיכון גופ[י], אבי, //והרי הוא// רצוני לשומרכם. ואפילו אם לא תשיב לי דבר
מכל זה — היה סבלן, ואללה יגמלך ויקבצך, ומה שעבר עבר.
ואני יודע שלא יגיעך מכתב זה אלא ואני, אם ירצה אללה, כבר
עברתי את רוב הדרך, ו"עצת ייי היא תקום", ובעזרת השם יעלה מסענו יפה.
אמצע רמצ'אן, ואני מ[...] [...] לו על כך, ואני בטוב
ואברהם בטוב ו[...] אלי עלי ואחיו והשיך אבו
שוליים של צד ב
מנצור ואחיו
ואחיותי
והנערים
וכל חברינ[ו
ואלעתיק
ומחאסן
נכתב בכ"ב באייר
ואלכג'אר(?)
חוץ
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Alan Elbaum, unpublished editions (n.p., 2022)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.