recto: שטר משפטי, כנראה מן המאה ה-11, המעיד על מכירת מחצית מכרם לאדם בשם שאול

תיאור

recto: שטר משפטי, כנראה מן המאה ה-11, המעיד על מכירת מחצית מכרם לאדם בשם שאול. המחצית השנייה של הכרם שייכת ליוסף בן יצחק. הכרם גובל ברשות הרבים משלושה צדדים, ובצד הרביעי גובל ברכושו של המוסלמי אחמד בן מיריל (?). הכרם ממוקם בעברו השני של נהר הטאגוס (תאגה) במקום המכונה ואדי לינפש (או אולי ואדי לעפש = wādī l-ʿafṣ?) בכפר אלב̇יג̇ש (הנקודות עשויות להיות סימנים דיאקריטיים או שלא; הן מופיעות גם מעל תאגה). המקום "אלב̇יג̇ש" ("Alvegas") עשוי להתייחס לאלוֵגה, כפר על נהר הטאגוס בפורטוגל של ימינו. עיקרו של המסמך כתוב בעברית, אך ארבע שורות מן התחתית מתחיל מניין כל הפגמים האפשריים בכרם בערבית-יהודית, ששאול מקבל על עצמו. לפי גויטיין: בשונה מפרדסים, כרמים — כמו שדות (ובאחד המסמכים אזורי גידול יין אכן מסומנים כ"שדות") — היו מבחינה משפטית רכוש הממשל או אמיריו. לפיכך, כַּרָּאם, כלומר "מגדל יין", אינו נחשב בעל כרמים, אלא מי שחוכר אותם מן הממשל ומטפל בהם. במקרים כאלה מצויות עדויות במסמכי הגניזה, למשל אודות כרם משובח השייך למושל אלכסנדריה או המצוי תחת סמכותו, שאותו ניסה כותב המכתב לחכור במשך שנים ללא הצלחה. לצורך זה נשלח מכתב המלצה למושל מפי אנשי השפעה בבירה. בספרד המצב המשפטי היה שונה. המסמכים והפורמולות בעברית שהגיעו לגניזה משם מלמדים כי אנשים פרטיים החזיקו בכרמים ומכרו או החכירו אותם באופן חופשי. עניין מיוחד יש בשטר מכר של מחצית כרם, אשר לאחר שפורט בו כל היבט משפטי של העסקה בעברית מפוארת, מונה בערבית — "במונחים המקובלים בבתי הדין המוסלמיים" — לא פחות מחמישה עשר פגמים ומחלות שעלולים להימצא בכרם, ובהם הסכים הקונה להתפשר. verso: פיוט.