מכתב מעניין ומאוחר בערבית-יהודית, שנשלח מ"ארץ הנוצרים" אל אלמעלם יוסף, שמש בית הכנסת בקהיר

תיאור

מכתב מעניין ומאוחר בערבית-יהודית, שנשלח מ"ארץ הנוצרים" אל אלמעלם יוסף, שמש בית הכנסת בקהיר. הכותב מתאר בקצרה כיצד יצא מקהיר עם בשמים כדי למכור אותם מעבר לים, עוכב באלכסנדריה למשך זמן־מה בשל מחלה, בילה שישה חודשים (?!) בים כשהוא תועה בנתיבים וכמעט טובע, עגן תחילה בטורקיה ואחר כך המשיך לארץ הנוצרים. בשלב מסוים עצרו גם בטריפולי (שבלבנון?) ורכשו סחורות נוספות. "כשנכנסנו לעיר, נציגו של האמיר הודח (?), והזקנים אתפרת (?)". משפט זה אינו ברור כלל: המילה נאיבו נראית למעשה יותר כמו נציבו, ואף ייתכן שזהו שם העיר, וגם לא ברור מה עשו הזקנים. בהמשך מתאר הכותב את הקשיים שהתעוררו במכירת הסחורות שהביא מקהיר ומטריפולי, ומזכיר את המטבעות דינר ומאיידי. הוא שולח דרישת שלום למעלמה שרה. הוא מודיע ליוסף לצפות להגעתם של עמי זכרי אלקצמטיני ואשתו, שהם עניים, ומבקש ממנו לסייע להם במס הגולגולת (ג'זיה) ובהתאקלמותם. הוא שולח דרישות שלום לבני ביתו (דאר) של רשיד; ולבני ביתו (בית) של חכים שמס חנונה (?); לבני דודי המעלמה; לר' אברהם; לח'לף; ולבני ביתו של מייצר המיץ (? טאבח' אלשראב, כתוב טבך אשרב) ולאשתו (אהלה). אשת הכותב וילדיו שולחים אף הם דרישות שלום, וכמוהם ברכאת אחיו של הנמען (בראש המכתב). הוא מסיים בברכות להארון ג'מל ולאשתו וילדיו, ומדווח כי אמו של הארון ואחיו ואחיותיו ודודתו מצד אמו כולם בקו הבריאות. אדם אחר הוסיף מתחת למכתב: "דרישת שלום לעיאד!"