מכתב מאישה בפוסטאט אל בנה אבו אלמחאסן, השוהה בפונדק אלקמרה שבאלכסנדריה

תיאור

מכתב מאישה בפוסטאט אל בנה אבו אלמחאסן, השוהה בפונדק אלקמרה שבאלכסנדריה. המכתב הוכתב לאבו מנצור. סביר להניח שהוא שייך יחד עם שני מסמכים נוספים, ואם כך הכותבת היא סת ע'זאל בת אבו עמר. היא מביעה את החרדה (נאר) הצורבת את לבה עליו מאז יציאתו לדרך ביום שישי. סיוטי לילה וחוסר שינה פוקדים אותה, והיא חוששת שאם לא ישוב במהרה — תתעוור לחלוטין עד שובו. ייתכן גם שהביטוי "יתלף בצרי" מכוון למוות ולא לעיוורון, בדומה לביטוי "וֹפַאת עינך" במסמך אחר. היא מפצירה בו לא לשתות יין "בשל מחלתך... יגן עלינו האל ממחלה בעת פרידה (אלמרץ' פי אלע'רבה)... אם חזיונות הלילה שלי כה מטרידים אותי, קל וחומר אם אראה אותם בהקיץ". המשפט האחרון עמום: או שהיא חוששת שסיוטים עלולים לפקוד עיוור בכל שעות היממה, או שחזיונות האסון על בנה יהפכו למציאות. היא מבקשת שיביא עמו בשובו מספר חפצים: קערה גדולה (קצעה), בד פשתן (?שיתה), מסרק טוב (משט), ושתי כפות (מלעקתין), ואולי גם דיו אדום (?מדאדֻן יכונו חמר) עבור אֻם אבו אלבהאא'. הסופר אבו מנצור מתערב מכאן ואילך (משורה 13), וסופו של המכתב נכתב בקולו שלו. הוא מתנצל שהוא מטריח את הנמען בבשורות על מחלתו, אך החום עדיין דבק בו. הוא מבקש לדעת מה מצבם של אבו אלוחש סבאע, של התנ"ך ושל ספרו של רבנו בחיי. הוא להוט מאוד לשמוע את ההנחיות — נראה שעליו להעתיק אחד או שני ספרים אלה עבור אבו אלוחש — כדי שלא יואשם בעיכוב. את ההנחיות יש למסור בסוק אלעטארין לחנותו של אלכהן אלסיקלי, או באלסוק אלכביר לחנותו של אבו אלפרג' אלשראבי.