T-S 10J12.16

תיאור

מכתב מאישה בפוסטאט אל בנה אבו אלמחאסן בפנדק אלקמרה באלכסנדריה. המכתב הוכתב לאבו מנצור. ככל הנראה שייך לקבוצה אחת עם שני מכתבים נוספים, ובמקרה זה כותבת המכתב היא סת ע'זאל בת אבו עמר. היא מביעה את החרדה (נאר) שמייסרת את לבה בעבורו מאז שיצא לדרכו ביום שישי. היא סובלת מסיוטים ומנדודי שינה, וחוששת שאם לא ישוב במהרה — תאבד את מאור עיניה לחלוטין עד שיחזור. (ייתכן גם שהביטוי "יתלף בצרי" מתייחס למוות ולא לעיוורון; השוו ל"וופאת עינך" במכתב אחר.) היא מפצירה בו שלא ישתה יין "בגלל מחלתך... ישמרנו האל מפני מחלה בעת ריחוק (אלמרץ' פי אלע'רבה)... אם חזיונות הלילה שלי מצערים אותי כל כך, מה [גרוע יותר] אם אראה אותם בעודי ערה." המשפט האחרון רב־משמעי: אפשר שהיא חוששת מכך שסיוטים יכולים לפקוד אדם עיוור בכל שעות היממה, ואפשר שהיא חוששת שמראות הזוועה שהיא רואה ביחס לבנה יהפכו למציאות. היא מבקשת ממנו להביא עמו בשובו מצרכים שונים: קערה גדולה (קצעה), בד פשתן (?שיתה), מסרק טוב (משט), ושתי כפות (מלעקתין), ואולי גם דיו אדום (?מדאדן יכונו חמר) עבור אם אבו אלבהאא'. בשלב זה (שורה 13) מתערב הסופר אבו מנצור, ושאר המכתב נכתב מפיו. הוא מתנצל על שהוא מטריד את הנמען בידיעות על מחלתו, אך הקדחת עדיין אוחזת בו. הוא מבקש לשמוע ידיעות על אבו אלוחש סבאע, על ספר התנ"ך, ועל ספרו של רבנו בחיי. הוא חרד מאוד לדעת מהן ההוראות שניתנו לו — נראה שעליו להעתיק אחד מהספרים הללו או את שניהם עבור אבו אלוחש — כדי שלא יואשם באיחור. את ההוראות יש למסור או לסוק אלעטארין, לחנותו של אלכהן אלסקלי, או לסוק אלכביר, לחנותו של אבו אלפרג' אלשראבי.

Princeton Geniza Project description: Letter from a woman, in Fustat, to her son Abū l-Maḥāsin, in Funduq al-Qamra, Alexandria. Dictated to Abū Manṣūr. Likely belongs with T-S 10J19.26 (PGPID 2938) and T-S AS 155.271 (PGPID 17921), in which case the writer of this letter is Sitt Ghazāl bt. Abū ʿUmar. She expresses the anxiety (nār) that afflicts her heart on his behalf ever since his departure on Friday. She has been having nightmares and insomnia, and fears that if he does not return quickly, she will be completely blind by the time he returns. (It is also possible that the phrase "yatlaf baṣarī" refers to death instead of going blind; compare "wafāt ʿaynak" in T-S 10J12.14.) She urges him not to drink wine "on account of your illness. . . May God protect us from illness while separated (al-maraḍ fī l-ghurba). . . If my night visions are distressing to me, how [much the worse] if I should see them while awake." The last sentence is ambiguous: either she fears that nightmares can afflict a blind person at all hours, or she fears that her visions of terrible things happening to her son will become realities. She requests that he bring various goods back with him: a large bowl (qaṣʿa), a linen cloth (? shīta), a good comb (mushṭ), and two spoons (milʿaqatayn), and possibly red ink (? midādun yakūnū ḥumr) for Umm Abū l-Bahā'. The scribe Abū Manṣūr interjects here (line 13), and the remainder of the letter is in his voice. He apologizes for troubling the addressee with news of illness, but the fever is still with him. He asks for news of Abū l-Waḥsh Sibāʿ, and the bible, and the book of Rabbenu Baḥye. He is very anxious to learn what his instructions are—it seems he is to copy one or both of these books for Abū l-Waḥsh—so that he is not accused of tardiness. The instructions should be delivered either to Sūq al-ʿAṭṭārīn to the shop of al-Kohen al-Siqillī, or to al-Sūq al-Kabir, to the shop of Abū l-Faraj al-Sharābī. See Mediterranean Society, IV, pp. 224–25, 260. VMR. ASE.