מכתב מאשתו של יהודה בן משה בן סוגמאר, היושבת בפוסטאט, אל בעלה יהודה בן משה בן סוגמאר השוהה באלכסנדריה

תיאור

מכתב מאשתו של יהודה בן משה בן סוגמאר, היושבת בפוסטאט, אל בעלה יהודה בן משה בן סוגמאר השוהה באלכסנדריה. המכתב הוכתב לאבו אלפרג', אשר חותם את שמו לקראת סוף המכתב (שורות ט'-י' בצד האחורי); גיל מציע שהוא בנם של בני הזוג. הכותבת מביעה את דאגתה למשמע החולי (וג'ע) שאחז בבעלה. היא מתארת את התלאות שעברו עליה ועל אביה, ומרחיבה על הרעב השורר בפוסטאט. לדבריה, ה"משארקה" (בני המזרח, ככל הנראה רמז למורדים הטורקים) "בזזו את בתינו ולקחו ממני שתי וייבות חיטה ממה שקנית עבורנו, מפני שהאנשים שרפו [.....]". בהמשך היא מודיעה לו על מחיר החיטה: תליס נמכר כעת ב-30 דינרים, והיא שרויה במצוקה קשה ביותר. אנשים עוזבים את העיר, ואלו שכבר יצאו מתוכה נשדדו בדרכם. "אנו עומדים על סף המוות, ואין זה משנה אם נישאר או נצא, יחוס עלינו האל". הסוכר וריבת הוורדים שיהודה אמר ששלח מעולם לא הגיעו ליעדם. המכתב מתוארך ל-26 בספטמבר 1070 (י"ח בתשרי), על פי הצעת גיל המבוססת על הדמיון בין האירועים המתוארים במכתב לבין אירועים ידועים שהתרחשו בשנת 462 להג'רה.