מסמך משפטי בכתב ידו של רבי שלמה בן אליהו. אינו חתום. נכתב בפוסטאט. מתוארך ליום רביעי, י"ז באדר א'תקל"ו לשטרות = 26 בפברואר 1225, תחת סמכותו של אברהם מימוני. עניינו של המסמך בשני חברי בית דין של יתומים המוכרים בגדים מסוימים באמצעות ה"סמסאר הגדול", המכונה כאן "מנאדי" — כרוז שוק או מכריז במכירה פומבית — ושכרו נקרא "דלאלה", שכר תיווך. שייך לאותו אשכול של מסמכים נוספים מאותו עניין. טיוטה זו מפורטת יותר מן הנוסח הסופי, ומספקת פרטים מעניינים על מכירות פומביות בבזאר הטקסטיל וכן על הנהלים הנוגעים לרכוש יתומים. נותני העדות — ככל הנראה המתווכים שהוטלה עליהם המכירה של רכוש היתום — מקפידים לטעון כי עשו מאמצים סבירים לקבל את המחיר הגבוה ביותר האפשרי עבור הסחורה. ההלכה היהודית מחייבת שרכוש יתומים יימכר בידי בית הדין בפומבי (לפי גויטיין; הוא אף מצטט תשובה של הרמב"ם): "ואד֗ וראו אלזקנים במצאלחתהא פלא באס באן יבאע מן אלמלך ... בעד אלתקצי פי אלנדא ואלאשהאר ... שלשים יום רצופים בבקר ובערב ומתי לם יפעל ד֗לך פאלביע מפסוך֗" — כלומר, אם ראו הזקנים תועלת בכך, אין מניעה למכור את הנכס לאחר חקירה מדוקדקת בהכרזה ובפרסום במשך שלושים יום רצופים בבוקר ובערב, ואם לא נעשה כך, המכר בטל.
תרגום לעברית
נכחנו אנו העדים במה שיבואר להלן ברשומה
הזאת, וחתמנו בסופה ביום רביעי, השבעה
עשר באדר משנת אלפא וחמש מאה ותלתין
ושית שנין לשטרות בפסטאט מצרים דעל נילוס
נהרא מותבה, ברשותו של אדוננו נגידנו אברהם הרב
המובהק הנגיד הגדול ירום הודו ויגדל כבודו, ב
שוק מצרים. בידינו היו ח'לעה (חלוק) ומטפחת שרוולים מרוקמת לבנה ורעלה,
שמסר לנו מי שציווה עלינו להכריז עליהם ולהציגם
בשוק, וכל מה שיציעו נתייעץ עליו. מסרנו אותם
למכריז, והוא השתדל תכלית ההשתדלות בנוכחותנו
בהכרזה. הח'לעה הניבה ארבעים דרהם במכירה הפומבית,
והמטפחת בעלת השרוולים המרוקמת, לאחר ניכוי דמי התיווך שבה,
שישה עשר דרהם במכירה, והרעלה הניבה אחד
ועשרים דרהם במכירה. הסך הכל שבעים ושבעה דרהם.
החזרנו אותם אל המכריז שוב, והוא לקח מהם את המגיע לו,
ולא הניבו יותר מזה. ועל זה כתבנו חתימותינו.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Motzkin, "The Arabic Correspondence of Judge Elijah and his Family" (PhD diss., n.p., 1965), 2., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.