מכתב שנשלח מעדן לקהיר ועניינו חבילת פנינים שהייתה נושא להתדיינות משפטית לפני הנגיד רבנו אברהם בן הרמב״ם במצרים

תיאור

מכתב שנשלח מעדן לקהיר ועניינו חבילת פנינים שהייתה נושא להתדיינות משפטית לפני הנגיד רבנו אברהם בן הרמב״ם במצרים ולפני מַצְמוּן בן דוד בעדן. תחילת המכתב וסופו חסרים, ולכן אין בידינו לזהות את הכותב ואת הנמען. המכתב מוקדש כולו לחבילת פנינים שהייתה שייכת לכותב. אדם כלשהו דאג לחילוצן/שחרורן של הפנינים, והפקיד אותן בפוסטאט, במעמד רבנו אברהם בן הרמב״ם, בידיו של אלשַ'יח' אלמֻוַפַּק ("המצליח"). שותפו העסקי של הכותב נתקל לימים בקשיים בקבלת החבילה מידי מֻוַפַּק, ומסר על כך דין וחשבון פומבי בעדן בנוכחות מַצְמוּן בן דוד. מֻוַפַּק טען מצידו כי הורו לו למסור את הפנינים לסוחר אחר. הכותב פונה עתה אל אותו סוחר וּמבקש ממנו לקבל את הפנינים בעבורו, אך חושש כי יתעוררו קשיים נוספים בהוצאת הפיקדון היקר מידיו של "המצליח". הסוחר הטריפוליטאי עלי אלמַגְ'רִבִּי נצטווה להביא עמו את הסחורה בבואו לעדן, או לחלופין להשביע את מֻוַפַּק שבועה על מעילה באמון. ברכת המתים הנוספת לשמו של משה בן מימון — "ימצא רחמים!" — מרמזת כי הרמב״ם הלך לעולמו זה מקרוב; על כך מרמז גם, כפי שציין גויטיין, האזכור הבלתי־רשמי של רבנו אברהם בן הרמב״ם כ"הרַיִּיס אבו אלמֻנא, נין רבנו משה".