מכתב שנשלח מעדן באוגוסט 1199. שולח המכתב ונמענו אינם ידועים, שכן רק החלק התחתון של המכתב זוהה. המכתב מתייחס לכפיית ההמרה לאסלאם של יהודי תימן, וקשור לפרשה הנזכרת במסמך נוסף מאותה תקופה. כן מופיע בו דיון בסחורות הודיות, ונראה כי המסחר המשיך להתנהל גם בתקופה זו של תהפוכות פוליטיות ודתיות. המכתב מתאר את ההמרה הכפויה של יהודי עדן בימי שלטונו של אלמלכ אלמעז אסמאעיל, אשר הכריז על עצמו ככליף, ואשר היה אחיינו של צלאח אלדין (סלאדין). שולח המכתב כותב שיהודי הרמה התימנית כבר המירו את דתם, ולאחרונה גם מצמון (המזוהה עם מצמון בן דוד, ראש הקהילה היהודית בתימן) קיבל עליו את האסלאם. תיאור נוסף הקשור למסמך: מכתבו של מצמון בן דוד מעדן אל יצחק בן ססון בקהיר, בעניין כפיית יהודי עדן להמיר את דתם לאסלאם. עדן, 1198.
תרגום לעברית
צד א
דין[...]
דיננו
עדן. ומיד עם הגיעו [נלקח בכפייה בפני הח'ליף]
שאמר לו: "התאסלם, או שתגרום למותם של רו[ב היהודים]".
ובכה בכי מר ולא מצא דרך לה[ימלט]
אלא בכך שהתאסלם. וקודם הגיעו לע[ד]ן
כבר המירו את דתם כל אשר היו איתו בהרים — אלסדיד ("היעיל"),
הרופא, וכל אשר בהרים, ולא נותרו אלא
יהודי עדן. והתאסלמותו של השיח' מצמון הייתה
ביום רביעי, ראש חודש ד'ו אלקעדה. וכאשר הגיע
יום שישי, השלישי בחודש, הוכה הפעמון (של הכרוז): "קהל היהודים,
כל מי מכם שיאחר לעלות אל אולם ההשמעה מן הבוקר עד
הצהריים — ייהרג!" ולא נותר יהודי שלא עלה
אל האולם. ואז ציווה שכל מי שישוב אל היהדות
ייהרג. וכולם המירו את דתם, והאדוקים שסירבו
לאסלאם — הותז ראשם. ואשר לנו, אל
תשאל מה עבר על ליבנו מן הכאב. היה זה יום
שכמותו לא ראינו מעולם קשה יותר. ואלוהים יתעלה עשה
עמנו אות והציל אותנו, לא בחיל ולא בכח ו[לא...]
אלא בחסדו ובטובו. כי כאשר עלינו
עמם אל האולם, התאספו הזרים לבדם,
והתייעץ עליהם הח'ליף, ואלוהים דיבר בפיו
באָמרו: "אין להטריד זר". וציווה שישקול כל
אדם שליש מן הג'זיה (מס גולגולת). שילמנו זאת ונ[יצלנו]
אנו במצב הטוב ביותר, השבח לאל. זהו סיכום
מה שאירע. וחי האל הגדול, איני יכול לתאר
אף חלק ממה שאירע, כי אין השמיעה כראייה.
וסבלו הסוחרים מן העלבון בשל מה שנקבע מן
ההיטלים. וריחם אלוהים יתעלה, כי הוא [כ]בר ציווה
שיילקחו מכל מי שמגיע חמישה עשר דינרים
למאה, ומן היוצא כמו כן. וריחם אלוהים
כי חזר בו וציווה שיישאר הכארם (שיירת הסחר) הזה
צד ב
באותו מצב, בלי שתוסף עליו כלום. וכל מי שיגיע
אחרי כן — יילקח ממנו חמישה עשר דינר
מן המאה, מכל דבר: מן הזהב, מן הכסף, מן החיטה,
מן הקמח ומכל דבר. וזה יהיה חלקו של כל מי שיגיע בשנה הבאה.
הציפורן (קרנפל) — אין ממנו כלל; הבינוני — 65, והמשובח —
65, עשרה (מנים). המאמיראן (עשב מרפא) — אין ממנו כלל.
הכאפור (קמפור) החדש — 8½ למן. עצי הבושם — בינוניים
ויקרים. ומחיר הנחושת: הפגרה (שברים) — בתחילה
72, והגיע ל-85; והמוטות — 70, הגיעו ל-90.
הבדיל — 70. האלמוגים — נמכרים (יפה).
הכחל (אנטימון) השלודי, בהאר — 17, והמערבי,
בהאר — 25. הבושם ה"אפור" (שיבה), בהאר — 20.
הזנגפר (ששר) — עשרה (מנים) 18. הכספית — עשרה (מנים) 17.
הודעתי על כך לאדוני. וכבר עשיתי אסתח'ארה (התייעצות עם האל)
ויצאתי בספינתו של אבן סלמון, אותה ספינה
שבה הגעתי. והאל, ברחמיו, ישמור על שלומה.
ואחי אבו נצר יוצא בחברת [...]. הודעתי
על כך לאדוני, לאחר נשיקת ידיה
ורגליה.
[דמ]י הכחל והשיבה וכל אותם דברים יגיעו אליך
[ב]מכתב לשיך' חסן. וכבר קנה בשבילך מן
הספינה זרע ניל הודי אחד, מחירו 330
דינר. הודעתי על כך לאדוני. ושלום.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של S. D. Goitein and Mordechai Akiva Friedman, India traders of the middle ages : documents from the Cairo Geniza : India book (Leiden and Boston: Brill, 2008), vol. 2., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.