מכתב מלַבּראט בן משה בן סגמאר, במהדיה, אל אחיו יהודה בן משה בן סגמאר, בפוסטאט

תיאור

מכתב מלַבּראט בן משה בן סגמאר, במהדיה, אל אחיו יהודה בן משה בן סגמאר, בפוסטאט. תיארוך: 30 ביולי (כ"ו באב) 1057, על פי הערכתו של גיל. (גיל מתארך מכתב נוסף, שנכתב בו' באלול, לשנה הקודמת. אולם שני המכתבים כוללים ברכות דומות מאוד לרגל נישואי יהודה, ולכן ייתכן שנשלחו בהפרש של שבועיים ולא של אחד־עשר חודשים.) לבראט פותח בתיאור החרדה העזה שאחזה בו בגלל אחיו, משום שלא קיבל ממנו מכתב כל השנה. "לבי היה טרוד וחשבתי את הגרוע מכול, כי האוהב אחוז (מוַלַּע) במחשבות רעות. בערב עצרת (שבועות) הגיעו פִתיאן וחבורתו בספינה מספאקס למהדיה. כשראיתי אותם כמעט יצאה נשמתי והחווירו פני (? אח'ד'תני צֻפרה). אמרתי בליבי: אולי יש בידם ידיעות [ממך]... [פִתיאן] אמר, יברכו האל, כי מכתביך בידיו. השתחוויתי והודיתי לאל על חסדו" (r4–8). בהמשך מברך לבראט את אחיו על נישואיו למשפחה מיוחסת (r10–19). הוא מזכיר אדם ירוד־מידות שהוא משתדל להתרחק ממנו, אך נאלץ לאחרונה להשתתף בחתונתו של אותו אדם בסוסה (r19–21). כששב למהדיה היה 'הנער' חולה (צ'עיף), מצבו הידרדר וכמעט מת. מדי יום מגיעים מכתבים מאנשי סוסה, ואולי דווקא מאותו אדם ירוד־מידות, המאשימים את לבראט בעניינו של הנער או בענייניו (אחואלה) של אותו אדם. המשפט הבא קשה למדי, ואולי תרגומו: "חשבתי שהוא היה מוסח (סַהַא), והחלטתי להתייאש ממנו לחלוטין (כלומר לנתק את הקשר). לא נותרה לי עין לראות בה אור, [ולא דבר] להתגאות בו, מלבדך, יגן עליך האל" (r21–24). (גיל קורא את הקטע אחרת.) המשך המכתב עוסק בענייני מסחר. הכותב מבוגר בהרבה מאחיו. הוא מבקש ממנו למלא את חובתו המשפחתית ולסייע לו בעסקיו. כן הוא מזכיר אירועים במגרב. ככל הנראה יש צי ימי הצר על סוסה.