מכתב הכתוב על הרקטו, עם הכתובת בוורסו: אגרת מאדם ששמו דהוי מכדי שניתן לקוראו, השוהה בסמוך למהדיה

תיאור

מכתב הכתוב על הרקטו, עם הכתובת בוורסו: אגרת מאדם ששמו דהוי מכדי שניתן לקוראו, השוהה בסמוך למהדיה, אל "אחיו" ערוס בן יוסף, ככל הנראה בפוסטאט. בערבית־יהודית. השולח הוא בוודאות בן משפחה, אך ייתכן שאינו אח ממש (נראה ששם אביו עשוי להיות [הי]לאל או [בי]לאל ולא יוסף). השולח מתלונן על מצוקתו הקשה, על עוניו ועל זקנתו, ומן הסתם ממשיך ומבקש כסף, אך פרטי בקשתו דהויים למדי. "אילו ראית אותי לא היית מכיר אותי (השוו לביטוי דומה בשתי אגרות אחרות מן הגניזה) בשל הזקנה וחוסר האמצעים, ובגלל שאני נאלץ לעלות אל מהדיה פעמיים ביום, ובעלה של [...] דודי מצד אבי ודודתי מצד אמי ואמי — כולם על צווארי, ואין לי כוח אלא באלוהים. אני שחוק: אפילו האמידים שחוקים במהדיה, על אחת כמה וכמה זקן בלי רכוש ובלי מי שירחם עליי (? חַנין). באמת המכתב הזה, איני לוקח מן המוסלמי שאני מתאכסן אצלו יותר משני קיראטים של זהב, ואם זה מספיק לימי חול — נותרים השבת והחגים והלבוש. הקנטאר של הפשתן הגיע עם אבן אלפוטורי, יגמול אלוהים לכולכם ויקיים לך את בנך". בהמשך הוא נשבע "בלחם ובמה שבינינו" שלא יזניח את בקשתו. (חלק מהמידע מכרטיסייתו של גויטיין.)