מכתב עסקי ביהודית-ערבית. הפנים נפתח באמצע סיפור מעניין: "שש ספינות ונציאניות הגיעו, נושאות שפע גדול (נִעַם עצ'ימה)

תיאור

מכתב עסקי ביהודית-ערבית. הפנים נפתח באמצע סיפור מעניין: "שש ספינות ונציאניות הגיעו, נושאות שפע גדול (נִעַם עצ'ימה), וכל 'חברינו' (אצחאבנא) שהגיעו בהן כיבדו אותך. הם עשו רווחים בכך שסיפקו סחורה (תראבחו פי אלזיאדה) לביזנטים (אלרום) והביאו לתוצאות איומות: המומניה נמכרה ב-52 2/3 למאה, והתות'יא(?) נמכרה ב-4 1/6 ודאניק לאונקייה. השווי (של הסחורה) שסיפקו (זיידו) לביזנטים בעסקה זו ולשלטון היה למעלה מ-2,000 דינרים, וכולו הלך אליהם. הם הביאו את הכלכלה לעצירה מוחלטת (? אכסרו אלחאל ג'מיעה), מבחוץ ומבפנים, והכול מרצונו של 'ידידנו' (צאחבנא), וכיצד הוא אינו מעלים עין אלא דורש שהכול יתנהל כשורה. ולא כל אדם יכול לסבול את ההשפלה (ד'לה) והבגידה (ג'בינה). זה מה שקרה. הזעפרן נמכר ב-50 וב-51...". בהמשך מוזכרים בית המטבעה (דאר אלצ'רב) והזהב. גב המסמך מזכיר אישה צעירה (אלצביה). אחר כך: "כשקיבלתי את מכתבך היקר של מעלתך, הפסקתי הכול עד לקבלת אישור ממך בעניין זה, והלכתי אליו וגערתי בו קשות על כך. תירוצו היה עניין אבן ישוע, עד שיסיים את המלאכה...". בהמשך יש הסבר נוסף על מלאכה זו שלא הושלמה וכיצד בעלי המלאכה יושבים בטלים. גויטיין מסכם את הפנים: "קבוצת סוחרים חברה עם ה'רום' (היהודים), כך שרק אלה האחרונים והשלטון עשו רווחים גדולים". מצורפים גם תעתיק חלקי בכתב יד של גויטיין והערותיו. המילה "מומניה" קשה לפענוח; גויטיין מציע — אך מסופק — את מַאְמוּנִיַּה (=דייסת אורז או חלווה של שקדים), ואז תוהה אם זו יכולה להיות וריאציה של מוּמִיַאְא' (חומר אספלטי, "מומיה"), אך גם זו הייתה דרך מוזרה לאיית זאת. אפשרות שלישית שגויטיין אינו מזכיר — ייתכן שהמדובר בדינרי המומני שנטבעו על ידי עבד אלמומן, מייסד השושלת המווחדית, ושער חליפין של 52.67:100 יהיה סביר על פי מידע מאבן ג'ובייר. אם קריאה זו נכונה, המכתב מתוארך ככל הנראה למחצית השנייה של המאה ה-12.