איגרת מיעקב בן סלמאן אלחרירי, שהיה בעת כתיבתה באלכסנדריה, אל אמו ואביו בקירואן

תיאור

איגרת מיעקב בן סלמאן אלחרירי, שהיה בעת כתיבתה באלכסנדריה, אל אמו ואביו בקירואן. התיארוך: בקירוב 1050. על גב האיגרת מופיע שם אביו של הכותב, סלמאן בן אברהם, שאליו יעקב פונה בסוף המכתב, אולם רוב האיגרת מופנה דווקא אל אמו. הכותב מביע את אכזבתו מן המגרבים במצרים, שלא סייעו לו כפי שציפה כאשר הגיע זה מקרוב לפוסטאט וחלה קשות במשך חודש שלם. הוא החלים ומצבו הבריאותי טוב עתה מאי־פעם. כאשר שב אל אבו אלפרג' אבן עלאן, שהבטיח לו קודם לכן להעסיקו, גילה כי אבו אלפרג' איבד את אמו ואת אחותו "והיה טרוד מכדי לעסוק בעניינִי" (אשתגל' עני). יעקב יצא אפוא לדרכו העצמאית והחל לסחור בפשתן. הוא מתכנן לצאת צפונה, אולי אל אללאד'קיה — תוכנית שאותה אכן ביצע בסופו של דבר, כפי שעולה ממכתבים אחרים שכתב מטריפולי ומרמלה. עם זאת, הוא מבקש להמתין באלכסנדריה עד שייוודע לו מה דעת בני משפחתו על התוכנית, ולפעול לפי עצתם. בסוף האיגרת מופיעה שורה מסקרנת: "אבו יחיא בקו החיים, בבריאות שלמה, ואצחאבונא (חברינו) בבריאות שלמה, ואיש לא נפטר מלבד אבו אלח'יר בן ברוך בתִנִּיס" (בגב האיגרת, שורות 22–23) — אמירה זו, יחד עם מחלתו של יעקב עצמו ומקרי המוות במשפחתו של אבו אלפרג', רומזת כי באותה עת פשתה מגפה באזור. המידע לפי גיל. קיים מכתב דומה ביותר שכתב יעקב באותו מועד עצמו והפנה אל אחותו.