T-S 10J16.1

תיאור

מכתב מעלאן בן חסון, השוהה בסנדבור (הודו), אל דודו וחותנו ערוס בן יוסף בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. הכותב מספר כי כשהגיע לעדן מצא שוק איטי וביקושים מועטים, ולכן החליט להמשיך במסעו אל סנדבור ("לאחר שביקש את הדרכת האל"), כשהוא נושא עמו אלמוגים ומיעה (mayʿa, שרף ארומטי המופק מעצים באסיה הקטנה). הוא מתלונן מרות על בן דודו יוסף (אחיין נוסף של ערוס), אשר "שוהה בלכבה (סמוך לעדן) עם הזונות (במילה עברית), 'החברה', ועם נער חלק־פנים אשר מג[יש להם משקאות]". בנוסף הוא מדווח על מכירות קודמות שביצע בנמלים שלאורך החוף המערבי של ים סוף: דהלכ, באדע וסואכן. בכתובת שעל גב המסמך מכנה עלאן את עצמו "עלאל" (כפי שעשו לעתים נושאי השם עלאן אחרים) — צורת חיבה המחקה את דיבורם של ילדים קטנים.

Princeton Geniza Project description: IB VI, 11. Letter from ʿAllān b. Ḥassūn, in Sindabūr (India), to his uncle and father-in-law ʿArūs b. Yosef, in Fusṭāṭ,. In Judaeo-Arabic. He found a slow market when he arrived in Aden, so he decided to travel onward to Sindābūr ("after seeking God's guidance") with the corals and storax (mayʿa, an aromatic resin obtained from trees in Asia Minor). He complains about his cousin Yosef (another nephew of ʿArūs), who "stays in Lakhba (near Aden) with the whores (Heb.), 'the company,' and a beardless youth, who ser[ves them drinks]." He also reports on previous sales in ports on the west coast of the Red Sea: Dahlak, Bāḍiʿ, and Suwākin. In the address on verso, ʿAllān calls himself ʿAllāl (as some other ʿAllāns did occasionally), a form of endearment, imitating the speech of small children. (Information from CUDL and Goitein's edition and translation.)