מכתב מלבראט בן משה בן סע'מאר, אב בית הדין הראשי במהדיה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט

תיאור

מכתב מלבראט בן משה בן סע'מאר, אב בית הדין הראשי במהדיה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. תיוג: בסביבות 3 באוגוסט 1057 (לפי גיל) או 1061 (לפי גויטיין). גויטיין מסביר שהמכתב נכתב לאחר 1057, שנת חורבן קירואן, כאשר רב נסים בן יעקב ותושבים אחרים של אותה עיר מצאו מקלט בסוסה, עיר נמל בחוף התוניסי מצפון למהדיה. רב נסים נפטר ב-1062, וההתייחסות לעיר הסיציליאנית שתושביה הזכרים הוצאו להורג בחרב בידי הנורמנים הכובשים מתאימה לנפילת מסינה ב-1061. לבראט מפליג בשבחם של רב נסים בן יעקב, גדול חכמי ההלכה, ותלמידו החידתי המכונה "הרב" של מצרים. בעת כתיבת המכתב התגורר רב נסים בסוסה, ושם פיקח על העתקת כתביו עבור חכם קירואן נהראי בן נסים, שגר אז במצרים. המכתב מתאר כיצד הועברו כתביו של רב נסים למצרים — פרט חשוב השופך אור על ערכם של קטעי הגניזה של כתבים אלה שפורסמו בידי שרגא אברמסון. לבראט מדווח על התקדמות המשפט שהגיש נהראי בן נתן נגד אחיו ישראל בן נתן (שניהם בני דודו של נהראי בן נסים) בעניין ירושת אביהם. המכתב משבח את חריצותו ואת ההתקדמות בלימוד התורה של בנו של רב נתן בן אברהם, אב הישיבה, שכיהן בעבר כגאון ישיבת ארץ ישראל. המכתב מסתיים בדיווח על כיבושי הנורמנים בסיציליה — הכוונה לכיבוש מסינה בהסתערות, ולאבדות שספגו היהודים ובעיקר המוסלמים. הכותב מביע חששות בנוגע לייבוא תבואה מסיציליה, שכן תוניסיה עצמה, מדינה חקלאית במהותה, הוחרבה בעקבות פלישת השבטים הערביים. לבראט פותח את המכתב באיחולים נרחבים לנהראי בשל מחלת עיניו (וג'ע עין וצ'עף עין), ומעביר איחולים לנהראי גם מטעם רב נסים (שורות 4–11 בצד הפנימי). גויטיין מצטט מכתב זה כדוגמה מצוינת למוסכמה של הבעת דאגה לבן שיח חולה והבעת ברכות לרגל החלמתו: "לאחר שקרא לבראט את הבשורות הרעות בכתביו של נהראי, נעשה מוטרד ומבועת, ובלה את לילותיו הבלתי-נמים בבקשה מאלוהים שיקבל אותו כפדיון עבור נהראי וירפאהו. הוא גם העביר את הידיעה אל 'מאור העולם' (המנהיג הרוחני של יהדות תוניסיה), שאף הוא היה מודאג ביותר; לבראט בטוח שתפילתו למען נהראי תתקבל. לבסוף, סוחרים שהגיעו ממצרים דיווחו שנהראי בקו הבריאות ועיניו נרפאו, ולבראט הודה ושיבח את אלוהים. עם זאת, רק מכתב אישי מנהראי המאשר את המפנה המשמח יביא לו מנוחת נפש". בהמשך מתאר לבראט את מחלתו הקשה של רב נסים עצמו (שורות 14–18 בצד הפנימי). כולם התייאשו, "אבל אלוהים השגיח עלינו ולא הכה אותנו ולא סימא את עינינו". רב נסים החלים, אך שרידי המחלה לא הרפו ממנו זמן רב. המידע מבוסס על גויטיין וגיל. בהערותיו של גויטיין מצויים העתקי צילום ומהדורה של המכתב.