מכתב מאת שלמה הכהן בן אבו זכרי יהודה בן יוסף הסג'למאסי, בפוסטאט, אל אביו, ככל הנראה בעדן במהלך מסע חזרתו מהודו

תיאור

מכתב מאת שלמה הכהן בן אבו זכרי יהודה בן יוסף הסג'למאסי, בפוסטאט, אל אביו, ככל הנראה בעדן במהלך מסע חזרתו מהודו. בערבית-יהודית. תיארוך: ינואר 1148. שלמה מוסר דיווח מפורט על פלישות המווחדון ורדיפותיהם במערב מ-1145 ועד לימי כתיבת המכתב (ביום שבו נכתב המכתב הגיע שליח עם הידיעה שבג'איה נפלה בידי המווחדון). הוא גם מתאר בפירוט את מחלתו: "ואשר לי, לאחר שפתחתי חנות, אירע שפל כללי גדול (כסאר). חליתי במשך תשעה חודשים בקדחת השלישית (אלמת'לת'ה) ובקדחת הכבד (חמא אלכבד). לא אני ולא איש אחר האמין שאתאושש מכך. בעקבות המחלה תקפו אותי קשיי נשימה (ד'יק נפס) שנמשכו חודשיים. לולא החלטתי לפרוש מן העסק, הייתי אבוד. כעת אינני עושה דבר, יושב לפרקים בקאעה [סדנה או בית מדרש למקרא] של יוסף ולפרקים בחנותו של בן החכם. אני לומד עמו חלק ניכר מן הלילה, מדי לילה". שלמה חותם בביטוי עז של מסירות בנו לאביו: "אנא, בעזרת האל יתברך, יהי המענה למכתבי זה מראה פניך, אם ירצה השם. אל תיסחף בעסקים עד שתשכח אותנו. כי — באמונתי בשמיים — כל יום נוסף של היעדרותך גוזל שנה מחיינו. שים לב שחיי בן האדם אינם אלא אור. אתה הוא אורנו. אם אינך עמנו, כיצד נוכל לחיות?" (בתרגום גויטיין, בשינויים קלים לשם בהירות). תרגום חלקי לאנגלית ופרסום אצל גויטיין. נדון גם במאמרה של מרים פרנקל, "מסמכי הגניזה כתוצרים ספרותיים".