מכתב מסעיד, השוהה באלכסנדריה, אל אחיו בו אלמג'ד מאיר בן יכין החזן בפוסטאט

תיאור

מכתב מסעיד, השוהה באלכסנדריה, אל אחיו בו אלמג'ד מאיר בן יכין החזן בפוסטאט. בערבית-יהודית. הכתב גס לכל אורכו והאיות פונטי, כולל שימוש בליגטורה של אליף-לאם במקום לאם-אליף. התיארוך: הרבע הראשון של המאה השלוש עשרה. סעיד מתלונן על היעדר מכתבים ממאיר ומזכיר לו כי אמם חולה אנושות (מרידה עלא ח'טה), וכי היא חולה אך ורק משום שלא תראה את מאיר בטרם תמות (מא מרצ'הא אלא סבבך אלד'י מא תראך מן קבל אן תמות). סעיד שואל על כלי החרס (בורניה) ששלח ובו תרופות (או שמא דיו לקסת? חלק זה טעון פענוח נוסף). הוא שמע שבתה של בתו של מאיר נפטרה, והוא שולח את איחוליו שהיא תוחלף בבן. הוא ממשיך, בחוסר רגישות: "אשתי ילדה בת." ואז: "אל תשאל על מחלתי, שאתה יודע עליה." המצב הכלכלי באלכסנדריה קשה והמחירים גבוהים (הלחם עולה חמישה דרהמים). בו סעיד בנו של הקא[צ'י?] נפטר, ואבן ע'ליב אף הוא חולה. סעיד שולח את דרישת שלומו לאשתו של מאיר. אחיהם האחר (הלאל), מעאני, ומחאסן ובנו אבו אלנג'ם — כולם שולחים את דרישות שלומם.