T-S 12.493

תיאור

מכתב מאשה לראש היהודים, בפוסטאט. תיארוך: ראשית המאה השתים-עשרה (ראו הסבר להלן). הכותבת מבקשת מהנמען לשלוח לה כסף עבור שתי אחיות יתומות שאת הטיפול בהן היא משגיחה בעל כורחה. הנערות היו בנות עשר ושלוש-עשרה, ולא היו להן קרובי משפחה שיטפלו בהן, וגם לא היה להן דבר להתפרנס ממנו. הוקצבו להן שני דינרים מקופת הצדקה הקהילתית, אך מסיבה כלשהי (המכתב קרוע במקום זה, וחלקים ממנו חסרים) הכסף לא נשלח בפועל; ובלעדיו, היה להן "רק כדי פת לחם". אלמנה חשוכת ילדים שגרה בקרבת מקום התנדבה ללמדן רקמה, וכותבת המכתב הסכימה לבוא לבקרן מדי פעם. ואולם, היא סירבה לקבלן אל ביתה, למרות שהנערות עצמן רצו בכך: "הן אומרות לי בלי הרף: 'אנו רוצות לבוא אליך כדי שתטפלי בנו'". במקום זאת ביקשה מראש היהודים לדאוג לשני הדינרים שהובטחו לנערות, וכן לכספים נוספים שיאפשרו לשכור עבורן מקום מגורים ולהעסיק מורה דתי ש"ילמדן תפילה, כדי שלא יגדלו כבהמות, מבלי לדעת שמע ישראל". אשר לתיארוך: ניתן לקבוע את זמן התעודה באופן משוער על פי האזכור של "החבר אבן אלכאמוח'י", חבר הישיבה הנושא שם משפחה הנגזר ממקצוע ה-כאמוח'י, מכין מטעמים בחומץ. ידועים שני אנשים כאלה: האחד חי בימי הנגיד מבורך, סביב 1095, והשני בתקופת כהונתו של הנגיד שמואל בן חנניה סביב 1145. כתב היד של המכתב מתאים לשני התאריכים, ואולי טוב יותר למאוחר מביניהם.

Princeton Geniza Project description: Letter from a woman to the Head of the Jews, in Fustat. Dating: Early twelfth century (see explanation below). The writer asks the addressee to send her money for two orphan sisters whose care she was reluctantly supervising. The girls were ten and thirteen years old and had no relatives to take care of them, and nothing to live on. They had been allotted two dinars from communal charity funds, but for some reason (the letter is torn here, and parts are missing) the money had not actually been sent; without it, they had "only enough for a crust of bread." A childless widow who lived nearby had volunteered to teach them embroidery, and the letter's narrator was willing to check in on them once in a while. But she refused to take them into her household, even though the girls themselves wanted her to: "They constantly tell me, 'We want to come to you so that you can take care of us.' She asked the Head of the Jews instead to provide the two dinars that the girls had been promised, along with extra funds to rent them a living space and to hire a religious teacher who could "teach them prayer, so they will not grow up like animals, not knowing shemaʿ yisra'el." Eve Krakowski, Coming of Age in Medieval Egypt, p.1. Regarding the date: "The time of the document can be defined approximately by the mention of al-haver Ibn al-Kāmukhi, the member of the yeshiva bearing a family name derived from the profession of kāmukhī, preparer of preserves with vinegar sauce. Two such persons are known, one living at the time of the Nagid Mevorakh, around 1095, and another during the incumbency of the Nagid Shemuel b. Ḥananya around 1145. The script of the letter would fit either of the two dates, better perhaps the latter." Goitein, "Side Lights on Jewish Education," p. 88 (doc. 3).