מכתב משמואל בן אברהים, בפוסטאט, אל אביו אבו אסחאק אברהים בן שבתי (המכונה גם שֻבָּאט), בפלרמו

תיאור

מכתב משמואל בן אברהים, בפוסטאט, אל אביו אבו אסחאק אברהים בן שבתי (המכונה גם שֻבָּאט), בפלרמו. שריד: החלק העליון של המכתב בלבד. יהודית-ערבית, והכתובת כתובה בשתי לשונות — יהודית-ערבית וערבית. תיארוך: תחילת המאה ה-11, לפי הערכת גיל. גיל מציע שייתכן שהמשפחה הזו קשורה לבני סנבאט, משפחתו של רבי סהלאן בן אברהם. תוכן: שמואל מוסר את דאגתם של כל בני הבית בגלל הנמען, שכן לא הגיעה מהם כל ידיעה מאז שיצא האב מאלכסנדריה. לאחר מכן מוסר שמואל ידיעות על אחותו אלטֻרפַה, החולה קשות: "היא נפלה למשכב במחלה קשה (וגַ'ע) בתחילת מרחשוון, שנמשכה חודשיים, והמחלה גיעה לשיאה במורסה בבטנה (? דֻ'בַּיְלַה עַלַא רַאְס פֻאָדְ'הַא). לא נותר רופא בפוסטאט שלא הבאנו לראותה, ולא נותרו תרופה או סירופ שלא השקינו אותה. לאחר מכן תקפו אותה התעלפויות איומות (ע'שו, כנראה = ע'שוה). שאלנו אותה, לאחר שכבר נואשנו ממנה, ואמרנו: 'מה את רוצה? למה את משתוקקת?' והיא אמרה, בבכי, 'בחיי האל, אין תשוקה (שהוה) בלבי ואין........" [כאן נקטע השריד]. גיל מציע שיש לקשור את דבריה לביטויי הגעגועים של הכותב אל האב, משהו כמו "אין תשוקה בלבי מלבד לראותך". משמעות המונח 'דֻ'בַּיְלַה' עמומה לא רק כאן אלא גם בספרות הרפואית האסלאמית של ימי הביניים: ראו את הדיון המקיף אצל Alvarez-Millan על מחלות באיראן ובעיראק במאה העשירית לפי ספר המקרים של אלראזי. עמומה גם השאלה אם 'רַאְס אלפֻאָד' מכוון אל הקיבה או דווקא אל העור המכסה את הלב (כמו אצל אלראזי בספר מקרים). קיים תיאור נוסף של אישה שסבלה ממחלה ממושכת ולקתה בהתקפי עילפון (ע'שואת), וכן קיים חיבור רפואי הדן ב'דֻ'בַּיְלַה' ובריפויה — דהוי וקשה לקריאה, אך מזכיר את הקיבה (אלמִעְדַה).