בי-פוליו מפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר

תיאור

בי-פוליו מפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. תאריך: שבט/אב ה'תמ"ג, כלומר 1683. שם "העד השני" מובא מתחת לכל רישום, כנראה משום שהעד הראשון מזוהה עם סופר בית הדין עצמו. בין שמות העדים: אלעזר אסמרלדה; חיים אשכנזי; אברהם הארון. הרישום הראשון בפינה הימנית-עליונה של הצד הראשון מאשר שקטע זה הוא בי-פוליו חסר וצירוף לפנקס בית הדין הנמצא בלונדון (PGPID 30310). לרישום השני יש כותרת המפנה לרישום קודם "שני עמודים קודם לכן" בין אברהם בן יהודה טיפה, שלום בן משה ג'עבאס, ומרדכי ג'עבאס — שכל אחד מהם מופיע במסמך #63 בעמוד האחרון של אותו פנקס בלונדוני (PGPID 40941). גם טווח התאריכים של הרישומים בכל אחד מהקטעים חופף במדויק — שבט ה'תמ"ג/אב ה'תמ"ג (הצירוף: מתיו דאדלי). דף 1 פנים, צד ימין: (מסמך #1) השורות התחתונות של פסק דין עם העתקי חתימות שלושה דיינים: רבי מרדכי הלוי (נפטר 1684), רבי משה ויטאל, ורבי ישראל רומאנו. בית הדין פוסק בתביעות וטענות שונות בין השותפים העסקיים: יהודה קשטלאץ, יום טוב הכהן, וחייא שלום. השורות העליונות של רישום זה מופיעות בפינה השמאלית-תחתונה של צד ב' של הקטע. (#2) הסכם שכירות מעודכן הקשור לשותפות בנכס בין אברהם בן יהודה טיפה ושלום בן משה ג'עבאס. הגרסה הזו של ההסכם מציינת ששלום כבר מתגורר בדירת הקומה העליונה, אולם מרדכי ג'עבאס מתחייב לשלם את דמי השכירות בסך 25 מדין לחודש (בעוד שברישום הקודם הופיע רק כערב). ההסדר החדש רומז שככל הנראה שלום ג'עבאס לא עמד בתשלומי השכירות ומרדכי נכנס בנעליו כדי לקיים את חלקם בהסכם. (#3) שותפות השקעה לטובת יתום. רחל, אלמנת משה טייב הידוע כחג', משקיעה 2,400 מדין מנכסי בתה היתומה אצל אדם בשם יהודה מרטלי(?) (מרטלי). סופר בית הדין מציין את שם משפחתה של רחל מבית אביה ואת מעמדה החדש כרעיה: בת יוסף הכהן חומצי (ככל הנראה כינוי טופונימי הקשור לחומס שבסוריה) ואשת נסים חיון. דף 1 פנים, צד שמאל: (מסמך #4) רשימת חשבונות מעיזבונו של שמואל הלוי שוקייר, כעת בידי בניו (שאינם נקובים בשם, למרבה ההפתעה). אופי החשבונות מגוון מאוד, ובהם "שלוש החרבות של חוסיין צ'אווש", "מחיר השיש שנמכר", שני שעונים (סאעאת ב), מזלף מי ורדים/בושם, דמי שכירות שנגבו מנכסים, והוצאות שיפוץ. דף 1 אחור, צד ימין: (מסמך #5) הודאת חוב בין אברהם קס[...]ל ובין שלושה אנשים שלהם הוא מבטיח תשלומים עתידיים בסך כולל של 14,920 מדין: דוד בן שמואל שמחון, יוסף שמחון, וסעדיה זרמאג'. אברהם ישלם 5,000 מדין מהסכום הכולל לאחר שישים הימים הראשונים ב"צרף הדיוואן של בולאק", שכנראה היה חלק מפעולות המכס העות'מאניות בנמל על גדות הנילוס. על פי מבנה התשלומים ייתכן שאברהם החכיר מחדש את הזכות להפעיל חלפנות בתוך "לשכת המכס" (דיוואן) העות'מאנית, כאשר שלושת האחרים היו החוכרים הראשיים. להסדר החכרה דומה באותו פנקס, ראו מסמך #64 בפנקס הלונדוני. (#6) הודאת חוב שבה יהודה וילאסיד וחתנו משה בן יעקב וילאסיד מתחייבים לשלם 9,150 מדין עד סוף חודש סיוון לפלקונה, אלמנת יהונתן בן-וילאסיד, ולילדיה. יהודה ומשה מתחייבים לפרוע את הסכום באמצעות חובות שחייבים להם על פי תזכרה מ"אל-אמיר חסן תאבעי סינוס/סינוש(?) אע'א". על יהודה ומשה וילאסיד ראו גם מסמכים #8 ו-#18 באותו פנקס לונדוני. (#7) השורות העליונות של הסכם שכירות ובו הוראות מפורשות לגבי שימוש ו/או חסימת כניסות לדירה ברובע הנוצרי בקהיר (חארת א-נצארה). הנכס מתואר גם כסמוך לבתיו של אדם בשם יוסף הלוי רפי. הדירה הייתה בעבר משכנו של שמואל הלוי פורח הידוע כשוקייר, ולאחר מותו נמצאת בשליטת בניו יהודה, חביב, אברהם ויוסף (אותם אישים המוזכרים במסמך #4 בקטע זה). משה סאנס מסכים לשכור את הנכס לשנתיים בעלות של 90 מדין לחודש. השורות התחתונות של רישום זה חסרות. דף 1 אחור, צד שמאל: (מסמך #8) שורות תחתונות של מסמך, שרובו חסר ואינו רציף עם מסמך #7 (אשר אמור להתחיל בעמוד אחר עם שמו של רחוב). (#9) שותפות השקעה לטובת קהילת הספרדים. יהודה בן משה טייב הידוע כחג' מקבל השקעה של 3,000 מדין מיצחק נוארו, גבאי קהילת הספרדים. הכספים לקוחים מ"מעות הקודש הארגז של הק"ק ספרדים". אם משה יהודה לא יניב רווח לקהילה במהלך תשעת חודשי ההשקעה, הוא מתחייב לשלם 60 מדין לחודש לקופת הקודש, במתנה מכיסו האישי. יהודה ואשתו (שאינה נקובה בשם) מציעים "אסטיפאן זהב עם פנינים" כערבון להשקעה, סוג של תכשיט המופיע לעיתים ברשימות נדוניה מן העת החדשה המוקדמת (משמעותו המדויקת של המונח דורשת מחקר נוסף). (#10) כתובה מקוצרת של הכלה והחתן מירה בת יעקב בן-אלחדב (אלמנת שלמה ריוס) ואברהם בן יצחק דה ליאון. שווי הכתובה הכולל הוא 90,000 מדין. לשטר האירוסין של הזוג, ראו מסמך #59 בפנקס הלונדוני. רישום הכתובה המקוצר כולל ארבעה פריטי נדוניה שלא היו רשומים בשטר האירוסין המקורי. (#11) הודאת חוב שבה יהודה בן חיים קשטלאץ מתחייב להחזיר 1,000 מדין שהולוו לו על ידי יום טוב הכהן. (#12) השורות העליונות של פסק דין הממשיך אל צד הפנים כמסמך #1. בית הדין פוסק בתביעות וטענות שונות בין השותפים העסקיים: יהודה קשטלאץ, יום טוב הכהן, וחייא שלום. בית הדין קובע שאין ליהודה טענות תקפות מתמשכות נגד יום טוב וחייא, על סמך שטרי המחילות שנערכו קודם לכן ביניהם.