טיוטת עתירה הממוענת לאלמלכ אלעאדל (הוא הווזיר אבן אלסלאר), בכתב ידו של נתן בן שלמה הכהן, המבקשת ממנו לשחרר את עיזבונו של הסוחר היהודי אבו אלפצ'איל בן בקאא, אשר נחתם באופן בלתי חוקי על ידי מתולי אלמעונה בפוסטאט. התיארוך: 1150–1151 לספירה בקירוב. (המידע מבוסס על ח'אן ועל גויטיין.) למעשה, כתב היד נראה כזה של נציג הסוחרים אבו זכרי הכהן. הסוחר המנוח אבו אלפצ'איל בן בקאא מופיע גם באיגרת של מח'לוף בן מוסא, ולפיכך ייתכן שאבו אלפצ'איל עצמו היה סוחר בסחר הודו, או לכל הפחות ניהל עסקים עם סוחרי הודו.
תרגום לעברית
צד א
הם מודיעים כי אביהם נפטר [והשאיר שלושה]
ילדים קטנים, וכי ראש המשטרה [ ]
אביהם ואמם, ולא נותר ההון [ ]
בו, והשאיר להם בית קטן שישכנו בו [ ]
מן המטבח (מפעל הייצור), וכבר הוטל עליו עיקול ו[ ]
הוא לא עבד בדיואן (משרד ממשלתי) יום מימיו, אלא היה סוחר [שעסק עם סוחרים]
והיה לו אח שהיה כאתב (פקיד) בדיואן, המוכר [כ ]
איש עני ונבזה, ובידי הממאליכ (העבדים – המבקשים) ...... ביניהם
במותו, ובעת מותו נרשמו הדברים אצל קאצ'י אלקצ'אה (שופט השופטים)
אלמכארם הנזכר. הייתה איבה בינו ובין אבו זכרי, בעל [ ]
וביקש (הכאתב הזה) להזיק לו: ערך לו באותם ימים מסמכים מזויפים [שאין]
להם תוקף, כפי שעשה גם לאחרים, ולאחרים... ומתוך פחד מן ה[ ] ומן ה
עונש, כתב עליו שטר על סך שש מאות דינר. מכר את כל המטלטלין של
אשתו והשיג מתנות מאביו ומזולתו, עד שהעלה ארבע מאות דינר.
וכשמת אבו זכרי, בוטל נגדו העיקול, שכן פקידי הדיואנים
בזמן הצדק הזה ידעו שזה עוול. ורצה שיחזירו
לו את מה ששילם, אך הקדימו המוות, ואחיו נותר אחריו זמן מה ולא
נדרש ממנו דבר. וצדק ימים זוהרים אלה ימנע את העוול מן
הממאליכ ואת חיובם בדבר שאינו מוטל עליהם, והם מבקשים ומתחננים
שייערך בירור בעניינם, ושיינהג בהם על פי דרך הצדק וה
יושר, ויהיה להם שוויון עם שאר הבריות אשר עוטפים אותם הצדק
והרחמים. והם מלווים את בקשתם בהוצאת תוקיע (צו) נדיב מוכתר בעלאמה (סימן הזיהוי)
של אלעאדל [[בבירור]] לשחרורם ולהשבת זכויותיהם, למען יחיו בכך
חיים מחודשים, ויתפרסם הדבר בארצות ובערים כמעשה צדק כלפיהם וזכות להם
צד ב
[...] יורשי אבו אלפצ'איל
[...] בן בקאא, הסוחר היהודי,
[...] נפטר בשבעה
עשר בחודש שעבאן, בשנת חמש מאות ארבעים וחמש.
הותיר כיורשים שלוש בנות, ונער [...] ואישה.
העבדים לא הבחינו בדבר, עד שבא אליהם
ראש המעונה (המשטרה) בפֻסטאט, ועמו שני עדים,
ורשמו את כל רכוש אבי העבדים וחתמו
עליו, ולא הותירו לעבדים דבר בשווי דרהם
מבלי שחתמו עליו, לא בבית מגוריו ולא ב־
מפעל, והעבדים לא ידעו לכך סיבה,
שכן אבינו היה תאגר (סוחר) ומעאמל (עושה עסקים) עם סוחרים
וסוכניהם, והיה ידוע בכך, ולא היה לו כל מגע עם הדיואן (משרד הממשלה)
אפילו יום אחד, ואף לא חכר ממנו [מיסים]. וצדק
הימים הזוהרים הללו, אשר נפוץ בארצות
הרחבות, ימנע עוול מן העבדים, והם מבקשים
ומתחננים שיצא הצו העליון, יגדיל אללה את תוקפו,
בתוקיע (מסמך פקודה) נדיב שיעטרו את ראשו בסימן המלכותי של אלעאדל, לשחררם ולהשיב אליהם את רכוש אביהם,
ולהסיר את המניעה מעליהם, לא ברכוש המגורים
ולא במפעל, והחשוב שבדברים — הוצאת
זכויותיהם מיד כל מי שחייב חוב לאביהם
או זכויות אחרות, ושלא יעכב עליהם מעכב,
ושיתאפשר לו [גישה] אל רכוש אביהם, למען יחיו בכך חיים
מחודשים, ויתפרסם הדבר בגלילות ובערים.
שוליים - צד ב
כמעשה של רחמים כלפיהם ושל חסד
כלפיהם. ולמושב הרם
ההחלטה הנעלה בזה.
תרגום מכונה, שורה מול שורה, שלא נבדק בידי חוקר. נעשה מן המקור, בהסתמך על התעתיק והתרגום האנגלי של Geoffrey Khan, Arabic Legal and Administrative Documents in the Cambridge Genizah Collections (Cambridge: Cambridge University Press, 1993)., שפורסמו ב-Princeton Geniza Project ברישיון CC BY-NC 4.0. בכל שאלה של דיוק — המקור הוא הקובע.
תעתיק
התעתיק נערך ופורסם בידי חוקרי Princeton Geniza Project ומשתפיו, ומוצג כאן ברישיון CC BY-NC 4.0. שם העורך מופיע מעל הטקסט.