דף כפול המכיל סיפור עברי ארוך ומפורט ביותר על עסקאות מסחריות, אולי טיוטה או העתק של מכתב, ואולי קשור למסמך משפטי או לשאלה משפטית. התיארוך: כמאה השש־עשרה, בהתבסס על אזכור המטבע שריפי, אלח'ואג'ה עות'מאן, ומונחים בעלי השפעה טורקית (למשל "ועשיתי עמו בזאר" במשמעות "עשיתי עמו עסקה", ככל הנראה קלק מן הטורקית "pazar etmek"). הכותב שוהה בפוסטאט/קהיר ("פה מצרים") ומזכיר גם מקומות נוספים ובהם בולאק ואלכסנדריה. הסיפור פותח בקנייה של מטען גדול של חוואלנג'אן (סוג של גלנגל, שורש בושם), שהתברר כרקוב באופן חלקי ומאוכל תולעים, מאיש מוסלמי ומאיש שככל הנראה היה יהודי, המכונה שניי (Shanyī? אולי גרסה של Shanjī?). הכותב ניסה לנפות את החלקים הרקובים כמיטב יכולתו, ולאחר מכן סגר עסקה למכור אותו לנוצרי. כאשר המתינו לבואו של השוקל הרשמי (קבאני, שוקל), הגיע שניי ועיקל את החוואלנג'אן. הכותב ניסה למצוא את שניי כדי לברר מדוע עשה זאת, אך מצא רק את גיסו־שלו (המקורב כפי הנראה לשניי), אשר הסביר כי "החוואלנג'אן שקנית אינו שווה דבר", ושהוא עיקל אותו כדי למנוע מהכותב לעשות עסקה גרועה עם הנוצרי. חלף זמן, והנוצרי המשיך להטריד את הכותב בעניין החוואלנג'אן שרכש ושהכותב לא היה יכול להעביר לידיו. הוא שקל לתבוע את שניי, אך נמנע — הן משום שלא רצה שהנוצרי ישמע על הפרשה, והן משום שכדבריו "אני מכיר את לבו האכזרי כלפיי, והוא פשוט יזרוק אותו לנהר/לים ולא יחזירו לי". הכותב מודה שהוא אכן חייב 14 שריפים לשניי (מה שיכול להסביר את התנהגות שניי כלפיו). הסרסורים (המתווכים) התערבו והציעו כי מחצית העסקה תבוטל ומחציתה תתקיים. בסופו של דבר, הכותב התכוון לצאת למסע ביום שישי וזימן את הרייס (רב חובל?) כדי לארוז את סחורתו, אך שניי הגיע ועצר את הספינה בשל 14 השריפים שטרם נפרעו. הכותב מתאר כי "כמעט יצאתי מדעתי" ואת "פחדו הגדול" מפני המצב. אז הוציא שקית אופיום במשקל 27.5 רטלים, בכוונה להשאירה כמשכון, בסיוע גיסו יוסף. משם המשיך במסעו לבולאק. חודשים לאחר מכן, הגיע שמואל אלעג'ם לאלכסנדריה ודרש את האופיום שלו. לפיכך שלח הכותב את 14 השריפים לשניי, מיועדים לגיסו, אך הלה סירב להחזיר את האופיום באומרו כי "הוא עדיין חייב לי 6 שריפים מחוב אחר, תן לי 2, ואתן לך את האופיום". בהמשך מתברר כי 6 הפרחים (ככל הנראה זהים ל־6 השריפים) היו חוב שחב יעקב המנוח [...]. הכותב נותר נסער עד מאוד מן המצב. הוא מזכיר את אלח'ואג'ה עות'מאן, והסיפור נקטע פחות או יותר בנקודה זו. ייתכן שיש קשר בין מסמך זה לפרגמנט נוסף באוסף.